ריקי שחם – מכאן ומשם, סיפורים פיקנטיים מרחבי העולם

דמיינו מערה כל כך עצומה שיש לה מערכת מזג אוויר משלה.

כמה עובדות מרתקות על מערת סון דונג:
ממדיה עצומים: אורכה מעל 9 ק"מ, והגובה שלה מגיע ל‑200 מטר – גבוה יותר מרוב גורדי השחקים!

עננים ומזג אוויר: בשל גודלה האדיר, המערה מפעילה מערכת מזג אוויר משלה. בתנאים מסוימים יכולים להיווצר עננים בתוך המערה, מה שמעניק לה אווירה כמעט אחרת-עולם.

נהרות ויערות: בפנים זורם נהר תת-קרקעי, לצד יערות צפופים ופוריים. היערות מהווים בית למגוון רחב של צמחים ובעלי חיים, מה שהופך את המערה לעולם בפני עצמו.

גילוי וחקר: המערה התגלתה ב‑1991 על ידי מקומי, אך היא נחקרה במלואה רק ב‑2009 על ידי צוות חוקרי מערות בריטים, שהתפעלו ממורכבותה וגודלה שאין דומה לה.

סיורים: בשל האקולוגיה הייחודית והרגישות של המקום, רק מספר מצומצם של תיירים מורשים להיכנס מדי שנה. הסיורים מבוקרים בקפידה ומעניקים הזדמנות נדירה לחוות פלא טבע יוצא דופן.

שלכם, ריקי שחם.

עם עליית קו השלג לגובה רב יותר, 186 אתרי סקי צרפתיים נסגרו, בעוד שההתחממות הגלובלית מאיימת על עשרות נוספים. כך נוצרים להם אתרי רפאים, עם מאות מבנים ומסלולי סקי נטושים.

והדבר מעלה שאלה פשוטה וקשה: מה עושים עם ההרים, מהמרחבים הפראיים האחרונים באירופה, כשהרכבלים מפסיקים לפעול?

ככל שההתחממות הגלובלית דוחפת את קו השלג לגובה רב יותר לאורך האלפים, אלפי מבנים נותרים מאחור חשופים לפגעי הזמן. חלקם גם מזהמים את הקרקע שסביבם. המצב מעורר דיון סביב השאלה מה צריך לעלות בגורלם של שרידי אורחות החיים הישנים, ואם יש לאפשר לטבע להשתלט מחדש על ההרים.

בצרפת ניצבים כיום 113 רכבלים נטושים, שאורכם הכולל מגיע לכ-63 קילומטר; קרוב לשלושה רבעים מהם נמצאים באזורים מוגנים. אך לא מדובר רק בתשתיות סקי. ארגון "מאונטיין ווילדרנס" (Mountain Wilderness) מעריך כי ברחבי ההרים בצרפת פזורים למעלה מ-3,000 מבנים נטושים, השוחקים לאיטם את שטחי הטבע הפראי העשירים ביותר באירופה. 

חבלים ששימשו בעבר לסימון המסלול תלויים כעת כסחבות, ופיסות פלסטיק נושרות מעמודי הרכבל. הסככות הנושנות שבקצות קווי הרכבל מכילות עדיין, לעתים קרובות, שנאים, אסבסט, שמני מנוע וגריז. בחלוף הזמן, חומרים אלו מחלחלים אל הקרקע ואל מקורות המים.

 רבים חושבים כי יש להשיב את השטח לקדמותו הפראית ולסלק מתוכו את המכונות המתפוררות.

ניתן להבחין בסימנים ראשונים של התאוששות אקולוגית. הילה אדמדמה מרחפת מעל השלג הלבן: פירות החורף של שיח ורד הכלב מבצבצים במקומות שבהם מסלול הגלישה אינו מכוסח עוד.

הפירות הללו משמשים מקור מזון חיוני בחורף לציפורים, דוגמת הזג אדום-המקור הנדיר, ובבוא האביב משמשים גבעוליהם הקוצניים לבניית קנים. בקיץ, המדרונות מתכסים בפריחתם של סחלבים ופרחי גנציאנה צהובה. הגבעות המקיפות את האתר מוגדרות כחלק מרשת 'נאטורה 2000' (Natura 2000) – הגדרה המסמנת אותן כבית גידול לחיות הבר הנדירות והמוגנות ביותר באירופה.

גם העצים שבים ותופסים את מקומם. חזירי הבר והאיילים החיים ביערות אלו יפיקו תועלת מהחורפים השקטים יותר. עופות כמו השכווי מוצאים מחסה מהקור העז של החורף באמצעות התחפרות בשלג.

אז בואו נברך את הטבע, העצים, הפרחים, הציפורים וכל בעלי החיים השבים במלוא תפארתם להרים ולעמקים היפים של האלפים. שלכן, ריקי שחם.

יער הואיה־באצ'יו שברומניה הוא מקום שבו הדמיון האנושי יכול להשתולל בלי גבולות. סיור לילי מודרך הוא הדרך לגלות את קסמו המפחיד.

הם קוראים למקום הזה משולש ברמודה של טרנסילבניה. כל כך הרבה אנשים נעלמו כאן – יש שאומרים שזהו שער לממד אחר.

אנו בטיול לילי ביער שמתואר לעיתים קרובות כ"היער הרדוף ביותר בעולם" – הואיה־באצ'יו (Hoia-Baciu), רצועה של יער טבעי בן מאות שנים בשולי העיר קלוז'. קירות הסבך של עצי בוקיצה ואשור הסוגרים עלינו מכל עבר, עבים כל כך עד שהם נראים כגבולו של העולם המוכר.

זוגות של עצי אשור דקים, סימטריים באופן מצמרר, שענפיהם שזורים זה בזה ויוצרים קשתות – כמו שערים לממדים אחרים.

דיווחים על תופעות מוזרות במקום הזה קיימים זה מאות שנים – היער נקרא על שמו של רועה מקומי שלפי האגדה נעלם מזמן יחד עם 200 הכבשים שלו. אבל הואיה־באצ'יו זכה לתשומת לב עולמית ב־1968, כאשר טכנאי צבאי צילם לדבריו עב"ם מרחף מעל קרחת יער עגולה במרכז היער. בעשורים שחלפו מאז, מושך הואיה־באצ'יו אליו יוגים, שמאנים, חוקרי עב"מים וחוקרי תופעות על־טבעיות מרחבי העולם – כולם סקרנים לחוש את האנרגיות המוזרות שאומרים שמדהדות בין עציו.

אף שקשה לאמת רבים מן הסיפורים, ניצבים מולי לא מעט מראות שאי אפשר להכחיש את מוזרותם. סביבי ניצבים עצים שגזעיהם כפופים ומעוותים לצורות דמיוניות. יש כאלה שהתעבו בבסיסם וכתרם נעלם אל תוך חשכת הלילה, עד שהם נראים כמו ווי־ענק התלויים מן השמיים. אחרים משתפלים כמו נרות שנמסו, או מתעקלים בתבניות לולייניות מוזרות.

באופן כללי, טרנסילבניה היא מקום שמעורר את הדמיון – אזור שבו הגבול בין מציאות לאגדה מטושטש. אבל גם טרנסילבניה האגדית – ששמה פירושו המילולי הוא "הארץ שמעבר ליער" – נראית ממשית ומוחשית לעומת היער המסתורי הזה, שנראה כי מסיבה אקלימית או פשוט מיתולוגית משמש כמוקד שמעיר את הדמיון האנושי. בהואיה־באצ'יו הקו המפריד בין מציאות לדמיון דק מאוד.

שלכם, ריקי שחם.

בבונקר בטון במעבה הר קפוא בסוף העולם שומרים מדענים נורווגים מיליון מינים של זרעי מאכל, בתור עתודה לקיומה של האנושות. בנק הזרעים הגלובלי של סבאלברד אמור לשרוד בכל אסון שיכה בכדור הארץ – ועכשיו, כשנראה שההתחממות הגלובלית תופסת תאוצה, התכולה שלו חיונית יותר מתמיד.

במיקום בודד באמצע הדרך בין החוף הנורווגי לקוטב הצפוני, על צלע הר מושלג בקבוצת איים שנמצאת במרחק של כמעט שלוש שעות טיסה מאוסלו, מזדקר מתוך האדמה הקפואה משולש בטון אפור ואימתני. המבנה הגלוי לעין הוא רק קצה קצהו של אחד מהמבנים הייחודיים בעולם – בונקר שנבנה כדי לשרוד כמעט בכל סוג של אפוקליפסה שעשויה להכות בכדור הארץ. מאחורי הדלת הכבדה והאטומה למים ולאוויר, שנפתחת רק שלוש פעמים בשנה, נמצאת כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד או כפי שהיא נקראת "כספת יום הדין".

הכספת היא "תיבת נח" מודרנית שבמקום להכיל זוגות של חיות מכילה זרעים של מכל רחבי העולם.

ברחבי העולם פועלים כמעט 2,000 "בנקי זרעים" מקומיים, המשמרים מידע חקלאי גנטי לשימוש עתידי. כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד הוקמה ב-2001 לאחר שמספר ממשלות חתמו על אמנה שהתחייבה להקים כספת בין-לאומית אחת שבה יוכלו בנקי הזרעים בכל רחבי העולם לגבות את אוסף הזרעים שלהם למקרה של אסון ולתועלת בני האדם.

בעקבות מלחמות, חוסר יציבות פוליטית, ההתחממות הגלובלית או אסונות טבע יש סבירות שבנק גנטי מקומי של צמחים ייהרס ולכן יש חשיבות רבה לגיבוי בבנק הבין-לאומי שממוקם ובנוי בצורה כזו שהוא יכול לעמוד באסונות טבע.

כדי להפקיד זרעים בכספת צריך לצעוד כ-150 מטר לעומק ההר, במסדרון שנראה כמו גרסה מודרנית לחלקן הפנימי של הפירמידות במצרים. בקצה המסדרון נמצא חדר גדול וממנו מסתעפים שלושת חדרי הכספות, ורק אחד מהם בשימוש, זה שעל דלתו יש שכבה עבה של קרח, מכיוון שהטמפרטורה בחדר זה הינה מינוס 18 מעלות.

יותר מ-1.2 מיליון זרעים של אלפי סוגי דגנים אכילים (חיטה, שעורה, אורז וכו') מאוחסנים בשקיות ואקום כסופות ובמבחנות זכוכית שהוכנסו לארגזי פלסטיק גדולים. מאות מהם מונחים זה לצד זה, על מדפים ארוכים, מהרצפה עד התקרה. מי שמטפל בארגזים האלה ובתכולתם הוא הביולוג הנורווגי אסמונד אסדל, הנושא בתואר "מתאם פעילות כספת הזרעים הגלובלית". הוא מגיע לכספת פעמיים בשנה, רק כאשר צריך להפקיד בה זרעים.

מה זה בעצם אומר, לשמר את הזרעים למען הדורות הבאים? בואו נדמיין תרחיש: נניח שחקלאי מכליא סוגי עגבניות תמר שונים כדי ליצור עגבניית-על – כזו שתניב הרבה פירות על השיח, שיהיו אדומות, שיבשילו ביחד ושיתאפיינו בחיי מדף ארוכים. כשהוא יגיע לזן כזה, הוא ישתמש רק בו במשך הדורות הבאים כדי לשכפל את ההצלחה שלו, ויפסיק למעשה לגדל את כל הזנים הקודמים. הזנים האלה, מכורח הנסיבות, ייכחדו בהדרגה. למה זה בעייתי? כי אם הזן החדש של הסופר-עגבנייה יתגלה יום אחד כלא עמיד בתנאים משתנים – התחממות גלובלית, למשל – המשמעות תהיה שהחקלאים או המדענים יצטרכו לחזור לזרעי העגבניות של פעם, כדי לגלות מי מהן עשויה להתאים יותר לתנאים החדשים. אם הזנים הישנים ייכחדו, לא יהיה לחקלאים עם מה לעבוד ועגבניות יחדלו מלהתקיים. בדיוק לשם כך מופקדים הזרעים בבנקים הגנטיים. החקלאים היום אינם משתמשים בזרעים של הגידולים שהם מגדלים אלא קונים זרעים משודרגים מחברות תעשיות ואז המטען והידע הגנטי הולך ונעלם. בסין משתמשים היום רק ב-10% מזני האורז שהשתמשו בהם לפני 70 שנה. ארה"ב איבדה יותר מ-90% מהפרות והירקות שלה ב-100 השנים האחרונות.

הוכחה מרגשת לכך שהמשימה שלשמה הוקמה הכספת אכן ניתנת למימוש התקבלה לפני שבע שנים. החל מ-2012, עם התגברות הלחימה בסוריה, העבירו המדענים מבנק הגנים בעיר חלב שבמדינה 80% מתכולתו לכספת בנורבגיה לפני שנאלצו לנטוש את הבנק ואת תכולתו היקרה מפז. האוסף הסורי שנחרב במלחמה נחשב לאחד הגדולים בעולם וכלל 135 אלף זני חיטה, עדשים, חומוס, שעורה ועוד דגנים שגדלו ברחבי הסהר הפורה במשך אלפי שנים והם בעלי ערך רב במיוחד בעולם שהולך ומתחמם. אם הוא לא היה מגובה בסבאלברד, הוא היה אובד לנצח.

השרידות של הזרעים בבנק, תלויה בזן, באיכות ובאייך שהם מטופלים. יש זרעים שיכולים לשרוד בכספת 50 שנים ויש כאלו שיכולים לשרוד 1000 שנים.

גם צמחים שאינם מיועדים למאכל כדאי לשמר על מנת שיהיה אפשר לשחזר מערכות אקולוגית במידת הצורך, וזה מחזיר אותנו שוב לתיבת נח, מכיוון שמערכת אקולוגית תלויה בצמחים וגם בחיות.

אז להשקעות מוצלחות בבנק החשוב באמת, שלכן, ריקי שחם.

גשרים הם מבנים מופלאים. מצד אחד הם חייבים להיות מסיביים כדי לשאת את התנועה הכבדה ומצד שני הם משדרים קלילות ואווריריות. יש גשרים שלא רק שאינם פוגעים בנוף שבו הם עוברים אלא מוסיפים חן מיוחד לסביבתם.

אז מי הם שוברי השיאים בין הגשרים בעולם? מי הכי ארוך, הכי גבוה, הכי רחב?

הגשר הכי ארוך בעולם הוא גשר רכבת Danyang-Kunshan בסין. סין מאכלסת שבעה מתוך עשרה הגשרים הארוכים ביותר בעולם. הגשר הזה הוא חלק מפרויקט גדול של קו הרכבת המהירה בין שנחאי לבייג'ין ועלותו היא 33 מיליארד דולר. בזכות הקו הזה זמן הנסיעה בין שתי ערים אלו מתקצר בחצי. אורכו של הגשר 164.5 ק"מ שזה כמעט כמו המרחק מתל אביב לחיפה וחזרה.

הגשר הכי גבוה בעולם הוא Millau Viaduct בצרפת. מיו הייתה עיירה מנומנמת בדרום צרפת ובכל חודש אוגוסט סבלה מפקקי תנוע מטורפים עת הצרפתים יצאו לחופשתם השנתית וגדשו את רחובותיה הצרים בדרך לספרד או לרביירה. מאז הקמתו הפקקים נעלמו אבל כולם מגיעים לעיירה לצפות בפלא הארכיטקטוני הזה. הגשר נראה כמו פסל סביבתי. הוא עובר בגובה של 270 מ' מעל נהר טראן וגובה העמודים שלו מגיע ל-343 מ' – יותר גבוה ממגדל אייפל.

הגשר בזמן הבנייה

הגשר הכי רחב בעולם הוא הגשר מעל מפרץ סידני באוסטרליה. הגשר ברוחב 49 מ' ומכיל שמונה נתיבי תנועה, שתי מסילות רכבת, נתיב להולכי רגל ונתיב לאופניים. הגשר הזה ביחד עם בניין האופרה של סידני הפכו לאייקון ולסמל של העיר. להרפתקנים ביננו ניתן לעלות על הקשתות של הגשר ולטייל עליהן.

הגשר בזמן הבנייה

הגשר התלוי הכי ארוך בעולם הוא Akashi Kaikyō ביפן. הגשרים התלויים מתאפיינים במרווח מאוד גדול בין העמודים, מה שהופך אותם למרשימים ביותר. הגשר הזה (נקרא גשר הפנינה) במפתח המרכזי המרחק בין העמודים הינו 1,991 מ'. הגשר נבנה מעל מפרץ אקשי הסוער לאחר אסון שבו טבעו שתי מעבורות נוסעים ואז הוחלט להקים את הגשר שמחבר בין העיר קובה שהיא מרכז לעיבוד פנינים לבין האי הונשו. בניית הגשר ידעה מהורות רבות כמו רוחות חזקות של יותר מ-200 קמ"ש ואף רעידת אדמה בעוצמה של 8.5 בסולם ריכטר בזמן הבנייה.

הגשר בזמן הבנייה

.

גשר הלבנים הכי גדול בעולה הוא גשר  Göltzschtalbrücke בגרמניה.

הגשר נמצא במחוז סקסוניה שבמזרח גרמניה. הוא נמתח לאורך של כארבעה קילומטרים אך את התואר הוא קוטף בזכות יותר מ-20 מיליון לבנים אדומות שמרכיבות אותו. מחוז סקסוניה עשיר בחרסית שמשמשת לבניית לבנים ורעפים ולכן הבחירה בלבנים אדומות הייתה טבעית.

הגשר המקורה הכי ארוך בעולם הוא גשר הרטלנד בקנדה.

הגשר נבנה על ידי חברת גשר הרטלנד שהוקמה על ידי התושבים באזור כשנמאס להם להמתין עד שממשלת קנדה תבנה גשר. הוא נפתח בשנת 1901 ומאז ועד היום הוא נשאר עם התואר "הגשר המקורה הארוך בעולם. החשיבות של הקירוי נעוצה בחורפים הגשרים ששוררים באזור. האגדה המקומית מספרת שגברברי העיר נהגו לאלף את סוסיהם לעצור באמצע הגשר על מנת לנשק את אהובותיהם באין מפריע.

ולסיום:

הגשר הכי מצולם בעולם הוא גשר הזהב בסן פרנסיסקו. הרבה גשרים מתחרים על התואר הזה: גשר טאוור בלונדון, פונטה וקיו בפינרנצה וגשר ברוקלין בניו יורק. אבל הזוכה המאושר הוא גשר הזהב עם לא פחות מ-35 מיליון תמונות. הגשר כיכב בסרטים ובסדרות טלוויזיה רבות. בנייתו הושלמה בשנת 1937 והוא היה הגשר הארוך ביותר בעולם בזמנו. את התואר הזה הוא איבד אך נותר אחד הגשרים היפים בעולם.

הגשר בזמן הבנייה

שלכן, ריקי שחם.

עצלות אולי נשמעת כמו תכונה שלילית, אך נראה שהעצלנים שרדו דווקא בזכות אורח החיים העצל שלהם.

העצלנים הולכים לאט, אוכלים לאט, ישנים לאט ואפילו ממצמצים לאט. איך ייתכן שיצור איטי כל כך שרד? איך אפשר לשרוד כשכולם משיגים את המטרה יותר מהר ממך?

העצלנים חיים ביערות של מרכז אמריקה ודרומה, על צמרות העצים, וכמעט לא יורדים לקרקע. הם חיים ביחידות ויש להם דייט עם עצלניות אחרות רק בעונת הרבייה.

לעצלנים קשר הדוק עם העצים. העצים מספקים מסתור מפני טורפים, וזה, כמובן מאפשר להם לחיות לאט, מבלי להידרש למנוסה מהירה או לתקיפה – שתיהן כרוכות בבזבוז אנרגיה אדיר. גם את האוכל הם מוצאים על העצים שעליהם הם חיים: עלים, פירות וקליפות.

העצלנים יכולים לחיות עשרות שנים, מה הם עושים בכל הזמן הזה? כלום.

אבל לא כל כך קל להיות עצלן. ניסית פעם להיתלות במהופך על עץ ולא לזוז? צריך לאחוז בחוזקה בענף בעזרת הידיים והרגליים גם יחד. התנוחה ההפוכה לוחצת על הריאות ומקשה על הנשימה. אז לעצלנים יש שיטה: קודם כל מגדלים ציפורניים. העצלן מצויד בטופרים ארוכים וחדים, שאורכם יכול להגיע לעשרה סנטימטרים, ואותם הוא נועל סביב הענף. ואז הוא מרפה את השרירים ואינו נדרש להשקיע אנרגיה באחיזה.

העצלן הוא חיה מאד מוזרה. מכיוון שהכול אצלו עובד לאט, גם מערכת העיכול, לפעמים הגזים שהוא מייצר ננשפים החוצה בתהליך הנשימה. כנראה לא ממש מומלץ לשבת קרוב לעצלן כשמדברים איתו. גם כשהוא צריך להיעשות את צרכיו הוא יעשה את זה רק פעם בשבוע, ירד באיטיות מהעץ ויתפנה באותה הנקודה בדיוק מתחת לעץ שלו.

העצלנים מווסתים את חום הגוף שלהם בעיקר באמצעות מעבר לאזורים חמימים או קרירים יותר על העץ, מבלי אפילו לטרוח ולעבור לעץ אחר או יער אחר. זו הסיבה שהם חיים באזורים טרופיים שבהן האקלים חם וכמעט אינו משתנה בין עונות השנה.

כאשר בטמפרטורות שלא נוחות להם הם לא טורחים לנסות להתחמם או להתקרר, הם פשוט מאטים את כל קצב חילוף החומרים שלהם, לרבות קצב פעימות הלב, ונכנסים למצב שמזכיר "שנת חורף" עד שטמפרטורת הסביבה תשתנה.

אפשר ללמוד הרבה מהעצלן על אורך חיים יעיל לשמירת אנרגיה. אז אולי מעכשיו נגיד: לך אל העצלן, למד דרכיו והתייעל.

שלכם, ריקי שחם.

לבעלי הגינות מביניכן/ם, חשבתם אולי שבמקום דשא המבזבז מים וצמחייה מסודרת אפשר לעשות גינה פראית של מגוון צמחים מקומיים ומאביקים?

גינה מגוונת ביולוגית המבוססת על צמחים מקומיים, אפילו עם כמה מה שנקרא "עשבים שוטים", מחזקת את המגוון הביולוגי במערכת האקולוגית המקומית שלה.

יש דגש רב כיום על יצירת גינות שנועדו לתמוך במאביקים. אוכלוסיות המאביקים נמצאות בירידה חדה ברחבי העולם מאז שנות ה-90 עקב אובדן בתי גידול, שימוש בחומרי הדברה ושינויי אקלים. הרחבת מדשאות וחוסר בפרחים מקומיים באזורים עירוניים ופרבריים עושים עוול לעולם החי ובמיוחד לחרקים.

אפילו גינת צמחי בר קטנה וידידותית לחרקים, ציפורים, לטאות ומגוון חיות הבר בנכס שלכם יכולה לעזור להחיות את אוכלוסיות המאביקים באזורכם. גנים, חצרות אחוריות, גנים קהילתיים, חצרות בתי ספר, פארקים, יש לנו פסיפס מדהים של שטחים ירוקים הפזורים ברחבי הארץ שיכולים לעזור להחזיר את בתי הגידול למגוון שלם של צמחים ויצורים חיים.

העלים של עשבים שוטים רבים הם מזון לחרקים בשלבי חיים שונים. יצירת גן של צמחי בר לא אומרת רק שתילת פרחים המספקים צוף ואבקה. מקלט אמיתי לחיות בר מציע בית גידול לכל ימות השנה למינים מקומיים, ומספק תמיכה במחזור השנתי המלא של חרקים. זה לא אומר רק את הצמחים שהם צריכים למזון, למשל, אלא גם את המקום שבו הם מבלים את החורף. למשל להשאיר את עלי השלכת שנשרו בסתיו על האדמה במשך החורף, כדי שישמשו מקלט והגנה לחרקים ובעלי חיים קטנים. אנחנו רוצים לתמוך בכל מה שהחרקים האלה צריכים כדי שיהיו להם אוכלוסיות בנות קיימא, כי אז הם יוכלו להיות עמידים יותר בפני שלל הדברים האחרים שהם צריכים להתמודד איתם.

למרות המוניטין שלהם, מה שנקרא "עשבים שוטים" בגינה או במדשאה משרת מטרה בתמיכה במאביקים. מחקר משנת 2016 מצא כי הגדלת כמות התלתן הלבן בבריטניה תסייע משמעותית בהגדלת כמות הצוף הזמין למאביקים. סרפדים ידועים כתומכים ביותר מ-40 מיני חרקים בתפוצתם המקומית ברחבי אירופה, חלקים מאסיה וצפון אפריקה. בהתחשב בכך, ייתכן שזה נראה לא הגיוני להסיר את הצמחים הללו כל הזמן אם אתם מנסים לקדם את המגוון הביולוגי.

אז לחיי החזרת הטבע הפראי גם לגן ולגינה שלך, ריקי שחם.

הציד ההמוני שהחל במאה ה-16 העלים את הבונים מהנהרות והאגמים של האי הבריטי, והשבתם לטבע נחשבה בלתי חוקית. ההתחממות הגלובלית גרמה לממשלה לעשות סיבוב פרסה.

במשך עידנים היה הבונה גורם מפתח בעיצוב נופי הביצות ומקווי המים באי הבריטי, אך בתחילת המאה ה–16 הוא נעלם — כמעט לחלוטין — מהאגמים, מהתעלות ומהנחלים של אנגליה, ויילס וסקוטלנד. פרוותו, בשרו והשמן שהוא מפריש נחשבו רבי ערך והבונה ניצוד עד שלמעשה נכחד באי. כעת, אחרי 400 שנות היעדרות, הבונים חוזרים אל מקווי המים, בעידוד השלטונות.

ממשלת בריטניה הודיעה החודש כי מעתה יתאפשר לעמותות ולגופים רשמיים העוסקים בשימור סביבתי להחזיר בונים למערכות אקולוגיות ברחבי אנגליה, בלי צורך שידווחו על כך. ימים אחדים אחר כך שוחררו ארבעת הבונים הראשונים בשמורת הטבע פרבק הית' שבמחוז דורסט. בקרן הטבע הלאומית סבורים שמדובר במיקום אידאלי, משום שקיימים בו ערוצי מים רבים והשטח אינו מגודר. אם ארבעת הבונים יתאקלמו היטב, הקרן מתכוונת לשחרר שם עוד 25 בונים.

לדברי מומחים וארגוני סביבה, שחרור בונים לטבע הוא צעד שיסייע מאוד בשיקום מערכות אקולוגיות שנפגעו. הבונה מצטיין בבניית בריכות, אגמונים וכן סכרים המשנים את מהירות זרימת המים ויוצרים אזורי ביצות בכמה רמות עומקים. כך נוצרים בתי גידול מצוינים למגוון חי וצומח גדול: לוטרות, חדפי מים ונברני מים הם כמה מהיצורים שנהנים מנוכחות הבונה.

מחקרים מצאו שבונים תורמים גם לעלייה במספר הדגים והחרקים בנתיבי המים ולשגשוג חיי הציפורים, שיש להן יותר מזון. הסכרים שהבונים מקימים גם מסננים את המים ומסלקים זיהום. הביצות עוזרות לכלוא כמויות גדולות מאוד של פחמן דו־חמצני, ובכך הן מסייעות למאבק בהתחממות הגלובלית.

ההערכה היא שהתדירות והעוצמה של השיטפונות ושל הבצורות באנגליה תגבר ככל שיחריף משבר האקלים. כאן הבונים יכולים לעזור, משום שהם מנהלים מים היטב. הבריכות ומערכות הביצות שהם יוצרים מווסתות את זרימת המים בדרכם לים ומאיטות אותה. וכך בזמן בצורת הקרקע לחה ופורייה יותר ואפשר לשאוב את מי הבריכות ולהשתמש בהם. האטת הזרם על ידי סכרים עשויה גם היא לצמצם את מהירות המים בעת שיטפון ובכך לסייע במניעת הצפות.

אז לשנה של שמירה על הטבע, הצומח והחי, שגם שומרים עלינו ועל הפלנטה שלנו. שלכם, ריקי שחם.

חוק חדשני שהתקבל לפני חמש שנים העניק לנהר ואנגאנוי בניו זילנד זכויות חוקיות כשל בני אדם. המאורים ילידי הארץ מקווים שמעמדו המשפטי יסייע למאמצים לשמר אותו.

נהר ואנגאנוי זורם בשצף אל האוקיינוס. הערוץ מלא אחרי גשמי החורף, המים צהבהבים בגלל הסחף. בולי עץ ושפוכת מתנגשים אלה באלה באפלולית הערב.

טאהי נפיה, בן 61, משיט בשלווה את הקאנו שלו (ואקה אמה במאורית), שנהדף מצד לצד. לפני צאתו לים פנה נפיה לאבותיו בתפילה וביקש את הסכמתם. זה הסעיף הראשון ברשימת אמצעי הזהירות שלו. לדבריו, אבותיו חיים בנהר. בכל פעם שנפיה מכניס את הסירה למים, הוא נוגע בהם. "אני מעביר להם מיהימיהי… אני מעביר להם מסר", אמר נפיה. "כך אנחנו רואים את הנהר. הוא חלק מאיתנו".

ב–2017 העבירה ניו זילנד חוק פורץ דרך, שהעניק לנהר ואנגאנוי מעמד אנושי. לפי החוק הנהר כולו, מההרים ועד לים, הוא ישות חיה, המכנסת בתוכה את כל מרכיביה החומריים והרוחניים.

פרנסס מרשל מנהלת בית הארחה באחד מעייקולי הנהר, שמציע להולכי רגל ולרוכבי אופניים לינה בבקתות פשוטות ומקום להעמיד אוהל בחודשי הקיץ. על סנטרה מקועקע סמל מאורי מסורתי, חלק בלתי נפרד מישותה הרוחנית ומהחיבור שלה לנהר. אף שאחיינה ביצע את הקעקוע לפני חודשים ספורים, ביום הולדתה ה–61, היא חשה שהיה חלק ממנה מאז ומתמיד. "קשה לתאר, זה כאילו יש בתוכי אדם שמנסה לפרוץ החוצה", אמרה. לדבריה, היא יצאה מגדרה מהתלהבות כששמעה שהנהר זכה בהכרה.

החוק המדובר היה חלק מהסדר עם ואנגאנוי איווי, קבוצה מאורית הכוללת שבטים שונים שבמשך מאות שנים ראו בנהר כוח חי. החוק החדשני קבע תקדים משפטי שאומץ גם במדינות אחרות, כמו בנגלדש, שב–2019 העניקה לכל הנהרות בתחומה זכויות דומות לאלו שהוענקו לבני האדם.

שלכם, ריקי שחם.