בבונקר בטון במעבה הר קפוא בסוף העולם שומרים מדענים נורווגים מיליון מינים של זרעי מאכל, בתור עתודה לקיומה של האנושות. בנק הזרעים הגלובלי של סבאלברד אמור לשרוד בכל אסון שיכה בכדור הארץ – ועכשיו, כשנראה שההתחממות הגלובלית תופסת תאוצה, התכולה שלו חיונית יותר מתמיד.
במיקום בודד באמצע הדרך בין החוף הנורווגי לקוטב הצפוני, על צלע הר מושלג בקבוצת איים שנמצאת במרחק של כמעט שלוש שעות טיסה מאוסלו, מזדקר מתוך האדמה הקפואה משולש בטון אפור ואימתני. המבנה הגלוי לעין הוא רק קצה קצהו של אחד מהמבנים הייחודיים בעולם – בונקר שנבנה כדי לשרוד כמעט בכל סוג של אפוקליפסה שעשויה להכות בכדור הארץ. מאחורי הדלת הכבדה והאטומה למים ולאוויר, שנפתחת רק שלוש פעמים בשנה, נמצאת כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד או כפי שהיא נקראת "כספת יום הדין".
הכספת היא "תיבת נח" מודרנית שבמקום להכיל זוגות של חיות מכילה זרעים של מכל רחבי העולם.
ברחבי העולם פועלים כמעט 2,000 "בנקי זרעים" מקומיים, המשמרים מידע חקלאי גנטי לשימוש עתידי. כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד הוקמה ב-2001 לאחר שמספר ממשלות חתמו על אמנה שהתחייבה להקים כספת בין-לאומית אחת שבה יוכלו בנקי הזרעים בכל רחבי העולם לגבות את אוסף הזרעים שלהם למקרה של אסון ולתועלת בני האדם.
בעקבות מלחמות, חוסר יציבות פוליטית, ההתחממות הגלובלית או אסונות טבע יש סבירות שבנק גנטי מקומי של צמחים ייהרס ולכן יש חשיבות רבה לגיבוי בבנק הבין-לאומי שממוקם ובנוי בצורה כזו שהוא יכול לעמוד באסונות טבע.
כדי להפקיד זרעים בכספת צריך לצעוד כ-150 מטר לעומק ההר, במסדרון שנראה כמו גרסה מודרנית לחלקן הפנימי של הפירמידות במצרים. בקצה המסדרון נמצא חדר גדול וממנו מסתעפים שלושת חדרי הכספות, ורק אחד מהם בשימוש, זה שעל דלתו יש שכבה עבה של קרח, מכיוון שהטמפרטורה בחדר זה הינה מינוס 18 מעלות.
יותר מ-1.2 מיליון זרעים של אלפי סוגי דגנים אכילים (חיטה, שעורה, אורז וכו') מאוחסנים בשקיות ואקום כסופות ובמבחנות זכוכית שהוכנסו לארגזי פלסטיק גדולים. מאות מהם מונחים זה לצד זה, על מדפים ארוכים, מהרצפה עד התקרה. מי שמטפל בארגזים האלה ובתכולתם הוא הביולוג הנורווגי אסמונד אסדל, הנושא בתואר "מתאם פעילות כספת הזרעים הגלובלית". הוא מגיע לכספת פעמיים בשנה, רק כאשר צריך להפקיד בה זרעים.
מה זה בעצם אומר, לשמר את הזרעים למען הדורות הבאים? בואו נדמיין תרחיש: נניח שחקלאי מכליא סוגי עגבניות תמר שונים כדי ליצור עגבניית-על – כזו שתניב הרבה פירות על השיח, שיהיו אדומות, שיבשילו ביחד ושיתאפיינו בחיי מדף ארוכים. כשהוא יגיע לזן כזה, הוא ישתמש רק בו במשך הדורות הבאים כדי לשכפל את ההצלחה שלו, ויפסיק למעשה לגדל את כל הזנים הקודמים. הזנים האלה, מכורח הנסיבות, ייכחדו בהדרגה. למה זה בעייתי? כי אם הזן החדש של הסופר-עגבנייה יתגלה יום אחד כלא עמיד בתנאים משתנים – התחממות גלובלית, למשל – המשמעות תהיה שהחקלאים או המדענים יצטרכו לחזור לזרעי העגבניות של פעם, כדי לגלות מי מהן עשויה להתאים יותר לתנאים החדשים. אם הזנים הישנים ייכחדו, לא יהיה לחקלאים עם מה לעבוד ועגבניות יחדלו מלהתקיים. בדיוק לשם כך מופקדים הזרעים בבנקים הגנטיים. החקלאים היום אינם משתמשים בזרעים של הגידולים שהם מגדלים אלא קונים זרעים משודרגים מחברות תעשיות ואז המטען והידע הגנטי הולך ונעלם. בסין משתמשים היום רק ב-10% מזני האורז שהשתמשו בהם לפני 70 שנה. ארה"ב איבדה יותר מ-90% מהפרות והירקות שלה ב-100 השנים האחרונות.
הוכחה מרגשת לכך שהמשימה שלשמה הוקמה הכספת אכן ניתנת למימוש התקבלה לפני שבע שנים. החל מ-2012, עם התגברות הלחימה בסוריה, העבירו המדענים מבנק הגנים בעיר חלב שבמדינה 80% מתכולתו לכספת בנורבגיה לפני שנאלצו לנטוש את הבנק ואת תכולתו היקרה מפז. האוסף הסורי שנחרב במלחמה נחשב לאחד הגדולים בעולם וכלל 135 אלף זני חיטה, עדשים, חומוס, שעורה ועוד דגנים שגדלו ברחבי הסהר הפורה במשך אלפי שנים והם בעלי ערך רב במיוחד בעולם שהולך ומתחמם. אם הוא לא היה מגובה בסבאלברד, הוא היה אובד לנצח.
השרידות של הזרעים בבנק, תלויה בזן, באיכות ובאייך שהם מטופלים. יש זרעים שיכולים לשרוד בכספת 50 שנים ויש כאלו שיכולים לשרוד 1000 שנים.
גם צמחים שאינם מיועדים למאכל כדאי לשמר על מנת שיהיה אפשר לשחזר מערכות אקולוגית במידת הצורך, וזה מחזיר אותנו שוב לתיבת נח, מכיוון שמערכת אקולוגית תלויה בצמחים וגם בחיות.
אז להשקעות מוצלחות בבנק החשוב באמת, שלכן, ריקי שחם.