בעשרים למאי לפני שתים עשרה שנים טולטלה העיר פאריז בבוקרו של יום אביבי, כששומרי מוזיאון האמנות המודרנית בעיר הוכו בתדהמה כשגילו שחמישה ציורי הכתר של המוזיאון נגנבו. עבודותיהם של פיקאסו, מודליאני, מאטיס, בראק ולואי לז׳ה היו גולת הכותרת של המוזיאון ושווים המוערך היה כ 107 מיליון דולר.
לאחר שנה של חיפושים נתפס הפורץ המכונה ״ספיידרמן״- ויירן טומיץ׳ הסרבי. טומיץ׳, מטפס הרים מיומן, הואשם בעבר בסדרת פריצות שבמהלכן טיפס לדירות של עשירי פריז ולמוזיאונים ושדד יצירות אמנות יקרות. לדבריו של טומיץ׳, הסיבה לפריצות היא אהבתו הגדולה לציורים.
טומיץ׳ אמר לשוטרים שפרץ באותו לילה למוזיאון כדי לקחת את הציור של לואי לז׳ה
Still Life with Candlestick
אך לא שיער שייקח עוד ארבעה ציורים איתו:
״אישה עם מניפה״ של מודליאני 1919
״יונים עם אפונים״ של פיקאסו 1911
״עץ הזית שליד סטאק״ בראק 1906
״פסטורליה״ של מאטיס 1905
הסברה היא שטומיץ׳ טיפס על השער הנעול של המוזיאון ושבר חלון. באותה עת מערכת האזעקה הייתה בתיקון, וטומיץ׳ לא התקשה לנטרל את המצלמות. השומרים גילו רק בבוקר העשרים למאי על האבדה הגדולה.
שתים עשרה שנים חלפו מאז, יש סברה שהציורים נמכרו בישראל, אך עד היום לא נתגלו. אם ידוע לכם מידע לאן נעלמו חמשת ציורי הכתר של מוזיאון האמנות המודרנית שתפו אותנו, ועד אז, ניפגש בפרק הבא של ״תעלומות בלתי פתורות".
"חדשנות היא לא מותרות אינטלקטואלית. זה הסוד מאחורי האבולוציה וההתחדשות של אומות ועמים". ציטוט זה של אל מכתום הוא אחד מתוך שלושה ציטוטים שחרוט על לוחות הנירוסטה שמצפים את מוזיאון העתיד בדובאי.
המוזיאון נפתח לקהל רק לפני מספר חודשים והוא מהווה עוד אטרקציה אדריכלית בעיר. בניגוד למוזיאונים אחרים, במוזיאון זה לא מוצגים חפצי אומנות מעבר ומההווה, אלא הוא ישמש מרחב ניסוי להשראה לעתיד.
המוזיאון תוכנן ע"י האדריכל שון קילה. הוא בנוי בצורת עין הצופה אל העתיד. המוזיאון משתרע על שטח של 30,000 מ"ר, גובהו 77 מ' והוא מורכב משבע קומות ללא עמוד אחד. המבנה עשוי מסבך פלדה מורכב.
המבנה צופה ב-1024 (רמז ל-1 קילובייט) לוחות נירוסטה שעליהם ציטוטים של אל מכתוב. התקנת המעטפת נמשכה יותר מ-18 חודשים. הקליגרפיה שעל הלוחות מהווה בעצם חלונות ומשתקפת גם בתוך המבנה.
ABE
במוזיאון יש תערוכות של מציאות מדומה, תוך שימוש באמצעים טכנולוגים חדשנים. התערוכות מתמקדות בעתיד של כדור הארץ, מערכות אקולוגיות והנדסה ביולוגית.
המוזיאון כולו מופעל ע"י 4,000 מגה-ואט של אנרגיה סולרית המיוצרת על ידי תחנה שנמצאת בגן המוזיאון והוא מהווה מודל למבנה ששומר על קיימות אנרגטית וסביבתית.
את המוזיאון מקיף פארק המכיל 80 מיני צמחים מכל העולם, מצוידים במערכת השקיה חכמה וחסכונית.
המוזיאון משמש גם בית למחקר, סדנאות וכנסים בנושאים המטרידים את כל העולם – איך לשמור על הכדור הזה.
ממליצה בחום לכל המטיילים בדובאי לבקר במוזיאון הזה. שלכם, ריקי שחם.
הפעם אני רוצה להביא לכם סיפור על פרויקט אדריכלי מעורר השראה. בדרום מזרח לונדון ניצב לו מגדל מים שנבנה בשנת 1870 בסגנון גותי ונציאני. המבנה, בגובה 30 מ', היה חלק ממפעל ואוכלס יותר מאוחר ע"י לא אחר מאשר צ'רלי צפלין. במשך השנים הבניין נזנח ואוכלס ע"י מאות יונים ומכרסמים למיניהם.
בשנת 2008 רכשו את המבנה Leigh Osbourbe and Graham Voce ב 395,000 ליש"ט והחליטו לשקם אותו ולהפוך אותו לביתם. המגדל עבר שיקום מסיבי שכלל פינוי של שורשים וצמחים מתוך הלבנים, טיפול בסדקים, ניקוי ושחזור המבנה הגותי המעניין.
את טנק המים העשוי פלדה, שנמצא בראש המגדל היו צריכים לנקות מכמויות גדולות של לשלשת יונים. השניים פתחו חלונות גדולים בקירות הפלדה העבים והפכו אותו לסלון פנורמי המשקיף על לונדון.
בנוסף לשיקום המגדל הם קיבלו אישור לבנות מבנה חדש בתחתית המגדל ועוד פיר מעלית חיצוני שיקל עליהם את השימוש במגדל. המגדל הפך ליחידת מגורים עם 4 חדרי שינה וחדרי רחצה.
המבנה החדש שנבנה בתחתית המגדל משמש את הפונקציות הציבוריות כגון מטבח וחדר מגורים.
הפרויקט לווה בקשיים רבים ועלה ממון רב, אבל הבעלים לא ויתרו והצליחו להחיות את המבנה הנטוש ולהפוך אותו לפנינה אדריכלית.
בעיר דרזדן בגרמניה אמורים היו לחגוג בסתיו הבא 300 שנים למוזיאון ״חדר האוצר הירוק״ Grünes Gewölbe, הוא אחד המוזיאונים החשובים באירופה, האוצר בתוכו את תכשיטי מלוכה נדירים המספרים את סיפורה התרבותי של אזור חבל סקסוניה לאורך ההיסטוריה.
אך החגיגה הזו בהחלט תהיה עגומה מאוד השנה לאחר שבנובמבר 2019 נגנבו הנדירים שבתכשיטי המוזיאון אשר שוויים מוערך ב1.1 מיליארד יורו, מה שהופך גניבה זו, לשוד המוזיאונים הגדול בהיסטוריה, ולפגיעה אנושה בצביונה התרבותי של מדינת סקסוניה.
ב25 לנובמבר 2019 בשעה 4:00 לפנות בוקר פרצה שריפה על גשר אוגוסטוס, שניתקה את מערכת החשמל באזור, שני הגנבים פרצו את חלון הזכוכית באמצעות גרזן וכופפו את מוטות הברזל.
המשטרה שהופיעה 56 דקות מאוחר יותר, לא מנעה את היעלמותם של סיכת היהלומים של המלכה אוגוסטה, כוכב השד של מלך פולין, חרב זהב משובצת 700 יהלומים, יהלום לבן בן 49 קראט ועוד פריטים משובצים ונדירים המספרים את סיפורה המיתולוגי של מדינת סקסוניה.
אנשי המוזיאון הפצירו בגנבים שלא להמיס את הזהב, ולפגוע בחפצים. המשטרה הציעה פרס של 500,000 יורו לזה אשר יביא למציאת האוצר של החדר הירוק, אך עד היום לא נעצר איש החשוד בשוד המוזיאון.
אם ידוע לכם מידע לאן נעלם האוצר הסקסוני, עדכנו אותנו בתגובות, ועד אז, ניפגש בפרק הבא של ״תעלומות בלתי פתורות״. שלכם, ריקי שחם.
אקסל מונתה הוא רופא וסופר שוודי שחי שנים רבות באיטליה ואף הקים לעצמו בית באי קפרי.
בספרו "מגילת סן מיקלה" (ספר מומלץ) מתאר מונתה את הבית ומספר על המרפסות הרבות שיש בו מכיוון "שהנפש צריכה יותר מקום מהגוף".
ב-70 השנים האחרונות גודל הבית הממוצע, בארה"ב, עלה מ-90 מ"ר ל-250 מ"ר למרות שמספר הנפשות הממוצע למשפחה קטן.
תנועת הבתים הקטנים היא תנועה אדריכלית וחברתית שהוקמה בשלהי המאה הקודמת (1997) ומאז היא צוברת תאוצה. בעקבות המשברים הכלכליים, אסונות הטבע שבעקבותיהן אנשים איבדו את בתיהם או אג'נדות חברתיות המבוססות על קיימות ופשטות, הבתים הקטנים הפכו לטרנד אדריכלי.
תכנון של בית קטן מצריך יצירתיות גדולה. איך ניתן להכניס את כל הפונקציות החשובות לחיים המודרניים ב- 25-50 מ"ר ולייצר מרחב מחייה נח ואסתטי?
מצאתי עבורכם כמה דוגמאות מעניינות לבתים קטנים.
הייתם מצליחים לגור במרחב קטן כזה?
THE EDGE – קוטג' בגודל 30 מ"ר בחופי קורנוול שבאנגליה.
THE 2 PLUS CLASSIC – קוטג' בגודל 42 מ"ר בצ'כיה.
THE GAIA – בית שנבנה ממכולה.
אז גם בית קטן הוא בית, במיוחד עם הלב הוא רחב. שלכם, ריקי שחם.
אני אוהבת גשרים. המבנים הארוכים האלו שנראים מרחוק ומובילים את הדרך מפה לשם מעל נהרות, מפרצים או כבישים ומסילות רכבת עמוסות. לכן אני מביאה לכם את סדרת הגשר הכי…
הגשר הכי גבוה בעולם:
הגשר הכי גבוה בעולם הוא ויאדוקט MILLAU הממוקם בצרפת. הגשר הינו גשר מיתרים והוא מתנשא לגובה 336 מ' מעל עמק טארן שבדרום צרפת. לשם השוואה – מגדל אייפל מתנשא לגובה של 330 מ'. הגשר תוכנן ע"י המהנדס הצרפתי מישל וירלוז'ה והאדריכל הבריטי המפורסם נורמן פוסטר.
הגשר הכי ארוך בעולם:
הגשר הכי ארוך בעולם הוא ויאדוקט DANYANG-KUNSHAN GRAND BRIDGE הממוקם בסין ונושא את קו מסילת הרכבת המהירה בין בייגין לשנחאי. הגשר באורך 164.8 ק"מ ועובר מעל שדות אורז, ומעל אגם YANGCHENG.
הגשר בעל המפתח הגדול ביותר:
הגשר בעל המפתח הגדול ביותר הינו CANAKKALE BRIDGE1915 בטורקיה והוא נפתח לתנועה ממש לפני מספר שבועות. זהו גשר תלוי החוצה את מיצר DARDANEELES. המפתח (מרחק בין עמודי הגשר) הגדול ביותר בגשר זה הינו 2,023 מ'. הגשר הזה "גנב" את התואר של הגשר בעל המפתח הגדול ביותר מהגשר המפורסם AKASHI KAIKYO ביפן שתוכנן למפתח של 1,990 מ' אבל בזמן בנייתו הייתה רעידת אדמה שבעקבותיה העמודים זזו ממקומם ולכן המפתח ביניהם עומד על 1991 מ'.
הגשר הכי יפה בעולם:
זה כבר עניין של טעם. אז מה הגשר הכי יפה בעולם לדעתכם?
"הם חיו כל כך הרבה זמן; רק תחשוב מה הם ראו." היערן ניק ביימברידג' מתבונן בחיבה באלון מלכותי שעומד כבר יותר מאלף שנים. אחר צהריים חורפי, ציפורים שרות מענפים מכוסי חזזיות וצבי מתרוצץ בין הסבך. יש תחושה של נצחיות ביער מימי הביניים הזה, שמכיל את האוסף הגדול ביותר של עצי אלון עתיקים בכל מקום באירופה. ארמון בלנהיים, במרחק של כמה קילומטרים מעבר לפארק, הוא רק צעיר בן 300, אומר ביימברידג', היערן הראשי של אחוזת בלנהיים.
כשהוא עומד מתחת לאחד העצים העתיקים ביותר, הוא יכול רק לשער על פניות ההיסטוריה שאליהן ראתה "הילדה הזקנה", שהמורשת הגנטית שלה צפויה לחיות דרך בלוטים שנאספו מקרקעית היער. הבלוטים, והדור החדש של האלונים שהם מולידים, הם חיוניים לשאיפות של יער-על ניסיוני שנשתל במקום בו נהרות דורן וגליי מתפתלים באזור הכפרי של אוקספורדשייר.
אחוזת בלנהיים קיבלה מענק ממשלתי של כמיליון ליש"ט כדי לשתול 270,000 עצים בתשעת היערות החדשים המשתרעים על פני ק"מ אחד (0.4 מייל) במסגרת תוכנית פיתוח שמשלמת לבעלי קרקעות כדי ליצור יערות עם גישה לציבור. סתיו 2020 היה שנה משגשגת, כאשר האלונים הניבו יבול של בלוטים, ויערנים אספו אותם מרצפת היער ולקחו אותם למשתלת עצים באחוזה, שם הם נשתלו בעציצים והושארו לגדול. "אנחנו שמים אותם בקומפוסט ופשוט מחכים שהם יעשו את שלהם", אומר ביימברידג'. לשתילים לוקח כמה שנים לגדול מספיק כדי לנטוע אותם ביער, אבל מומחים חושבים ששווה לחכות כדי לרתום את אילן היוחסין של אלוני בלנהיים.
עצי אלון מקומיים אלה, שיכולים לתמוך במאות מינים שונים של חרקים, ציפורים ופטריות, יהיו נחוצים במירוץ לייעור מחדש של בריטניה. בריטניה נותרה אחד מהחלקים הכי פחות מיוערים באירופה, ובעוד עצים חדשים נשתלים, חורש עתיק ממשיך ללכת לאיבוד. הממשלה צריכה להכפיל את מאמצי נטיעת העצים כדי לעמוד ביעד שלה ליצור 30,000 הקטרים של חורש חדש מדי שנה בבריטניה עד שנת 2025.
אבל זה לא מספיק לשתול באקראי מיליוני עצים; יש לבנות יערות שיחזיקו מעמד, עם שילוב של מינים שיספקו בית גידול לחיות בר כמו גם לספוג פליטת פחמן. למרות הלהט לנטיעת עצים, מדענים מזהירים שזה לא הפתרון היחיד להתמודדות עם שינויי אקלים. אם לא נעשה בזהירות מרבית, החיפזון לשתול עצים יכול לפגוע במגוון הביולוגי ולחסום קרקעות הדרושים לתפקודים חיוניים אחרים, כמו גידול מזון. ואדמות חורשות טבעיות המכילות תערובת של מינים מקומיים עמידים יותר וטובים יותר עבור חיות בר מאשר מטעים עצומים המורכבים מסוג אחד של עצים.
האתוס מאחורי מה שמכונה סופר-יער הוא לפתח נוסחה לשתילת יערות שיכולה לספוג פליטת פחמן, לספק מקום לטבע ולאנשים, ולהניב עצים שיעזרו לעצים לשלם את דרכם. המתכון שהם המציאו הוא לשתול לא פחות מ-27 סוגים שונים של עצים, ביניהם עצי מחט לספיגת פחמן, תערובת של עצים רחבי עלים ועצים מקומיים למגוון ביולוגי (האלונים הם עלים רחבים), וכן עצים. שיספק עץ יקר ערך.
אז בסימן האביב, נברך לשגשוג וצמיחה ולבלוב של עוד ועוד יערות. שלכם, ריקי שחם.
קריאתם של ראשי חמשת הרובעים בעיר לקדם תוכנית להרחבת השטחים הירוקים משקפת צורך אקלימי, ולא פחות מכך – את הרלוונטיות הגוברת של הפארקים.
לפני כשבוע מינה ראש העיר ניו-יורק, אריק אדמס, את סוזן דונהיו לתפקיד נציבת העירייה לפארקים ונופש. היא תפקח על יותר מ-30 אלף דונם של מרחבים פתוחים, כולל מגרשי משחקים, מתקני פנאי וחופים ברחבי המטרופולין. בטקס המינוי דיברו השניים על חשיבותם של השטחים הירוקים לניו-יורק, במיוחד לאור השנתיים של ההתמודדות עם נגיף הקורונה, וכאלמנט שוויוני הפתוח בפני כלל התושבים.
ההצהרות יפות, אך כעת הגיע שלב המעשים. בדיוק מסיבה זו פרסמו השבוע ראשי חמשת הרובעים של ניו-יורק קריאה משותפת לטעת מיליון עצים חדשים בעיר עד 2030. לדבריהם, כ-250 אלף עצים יש לטעת ברחבי העיר ואת היתר לנטוע בפארקים ובשטחים ירוקים. עלות המבצע נאמדת בכ-500 מיליון דולר. מדובר למעשה בבקשה לשחזר את יוזמתו השאפתנית של ראש העיר לשעבר מייקל בלומברג, אשר הושלמה בתקופת כהונתו של ביל דה-בלאזיו. נוסף על כך, ראשי הרובעים מבקשים מאדמס לכבד את התחייבותו מקמפיין הבחירות ולהקדיש 1% מתקציב העירייה לנציבות הפארקים.
כ-22% משטח ניו-יורק מכוסים, לפי הערכות, בכשבעה מיליון עצים. או במילים אחרות: פחות מעץ אחד לכל תושב (במטרופולין כ-8.8 מיליון תושבים). כ-650 אלף עצים נטועים לאורך הרחובות ואינם מפוזרים באופן שוויוני, כמו גם הפארקים עצמם.
מה שמעניין ביוזמת ראשי הרובעים היא עצם העובדה שהם מצאו נושא חשוב שביכולתם להתאחד סביבו. הקריאה ששיגרו לאדמס ודונהיו משדרת: "אנחנו חלוקים על הרבה דברים, אבל על עצים כולנו מסכימים. צריך הרבה מהם". אחת הסיבות לכך שהנושא כל-כך רלוונטי הוא שינוי דפוסי ההתנהגות לאורך מגפת הקורונה ועליית השימוש בפארקים ובריאות הירוקות. בערים רבות עברו אימוני הכושר (עם או בלי מאמן) למרחב הפתוח. גם מפגשים חברתיים, ישיבות ואירועים רבים ממשיכים להתקיים בחוץ.
מעבר לכך, העצים ממלאים כמובן תפקיד קריטי בספיחת הפחמן הדו-חמצני, ייצור חמצן, ספיגת מי הנגר, אספקת צל, צינון המרחב האורבני, בשיפור איכות האוויר ובשיפור שלוות הנפש.
אז בואו נשמור על העצים, לפחות כמו שהם שומרים עלינו, וניטע עוד ועוד מיצירות הטבע המופלאות האלה. שלכם, ריקי שחם.
שטחי המרעה ההרריים שהיו פעם צמחוניים שבהם רועות האלפקות מתייבשים משינויי האקלים; מדענים, רועים ופעילים מתגייסים כדי למצוא פתרונות. שינויי האקלים בהרי האנדים שכתבו מחדש את דפוסי מזג האוויר בדרכים שהשפיעו על האלפקות בכל שלב בחיים – החל מתמותה גוברת של יילודים ועד שטחי עשב מתכווצים שבהם ניזונים עדרים. שינויים פתאומיים במשקעים, כמו גם הפשרת קרח עם נסיגת הקרחונים, גורמים להרס הן באלפקות והן בקהילות המגדלות אותן.
הרמות הפרואניות אינן שופעות, ורישומים היסטוריים מראים שמשקעים מעולם לא היו בשפע. אבל זה הספיק כדי לקיים אלפקות. האלפקות יולדות רק בשלושת החודשים הראשונים של השנה, בעונת הגשמים. עכשיו, אותה עונה אמינה פעם, שממתנת טמפרטורות, הפכה לא סדירה. מסבך את המצב הוא נסיגת הקרחונים, שמפחיתה את זרימת הנחלים שלדברי מומחים תמכו זה מכבר בכרי הדשא הגבוהים והביצות במהלך העונה היבשה הארוכה.
פרו היא ביתם של כארבעה מיליון אלפקות, יותר מ-70 אחוז מאוכלוסיית האלפקות בעולם. בבוליביה השכנה יש את האוכלוסייה השנייה בגודלה, אוסטרליה נמצאת במקום השלישי. האלפקה בויתה בפרו לפחות לפני 6,000 שנה. בעל החיים הוא בן למשפחת הגמלים ונראה חסון. עדרים שטופלו על ידי האינקה כמעט נמחקו לאחר הגעת הכובשים הספרדים ב-1532. אוכלוסיות האלפקות החלו להתרחב בסביבות 1900, בעיקר כשהביקוש לגיזת אלפקות גדל.
קיימים שני זנים של אלפקה: הואקאיה, בעלת שיער קצר, וסורי, בעלת שיער ארוך. הפליסה מסווגת לפי צבע ואיכות. ישנם 22 גוונים של פליס, אך הלבן הוא הנפוץ והמבוקש ביותר. הפליסה מסווגת לשבע קטגוריות טקסטורות, מסופר עדין, שמקבל את המחיר הטוב ביותר, ועד קצר ועבה.הפליסה משמשת בעיקר בבגדים, אך גם בשמיכות וכלי בית.
בשנים האחרונות, מגוון מדענים, רועים ופעילים החלו לבדוק פתרונות לחיזוק הישרדותן של האלפקות, אשר בתורן יסייעו להציל את הקהילות כמו המגדלות אותן. מרכז השימור משתמש בכ-3,200 בעלי חיים כדי לשמר את הגנים של האלפקות הצבעוניות כדי לוודא שהצבעים לא ייעלמו. המרכז מתמקד גם בפיתוח שיטות שיעזרו לאלפקות להסתגל לעלייה בטמפרטורות בגבהים גבוהים ולשגשג בגבהים נמוכים יותר.
גם מגדלי האלפקות עובדים על פתרונות. בעלי אדמה בשפע מסוגלים להעביר עדרים בחיפוש אחר שטחי מרעה. אלינה סורקיזלה, בת 35, עובדת עם משפחתה המורחבת כדי לנהל 500 אלפקות על גוש אדמה מחוספס באזור אפורימאק ממערב לפונו. היא ומשפחתה מטפלים בעדר בגבהים נמוכים יותר, בסביבות 14,000 רגל, במהלך העונה הגשומה, ומעבירים אותם בהדרגה גבוה יותר ככל שהמשקעים מסתיימים וכרי המרעה מתחילים להצהיב. היא רעתה אלפקות בגובה של עד 17,000 רגל כדי לחפש מרעה. משפחתה גם קדחה בארות שבהן הם יכולים למצוא מים. "המשפחה שלי מנסה למצוא פתרונות, כי זו הפרנסה שלנו וזה מה שאנחנו עושים במשך דורות", אמרה.
באופן מסורתי, אלפקות מסתובבות בחופשיות בין כרי הדשא. כעת הקהילה בונה גדרות בפעם הראשונה כדי לנהל טוב יותר היכן רועים עדרים כדי לתת לשדות מרעה הזדמנות להתחדש. "שינויי האקלים מדאיגים, אבל אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להסתגל. אנחנו כל הזמן מחפשים את הפתרונות הטובים ביותר".
אז בתקווה וברכה לשגשוג האלפקות והקהילות המיוחדות שחיים בהרי האנדים של פרו. שלכם, ריקי שחם.
בעולמם של בני האדם קל יותר לדבר על ניפוץ הפטריארכיה מאשר לעשות זאת בפועל. אך בשנה שעברה, קופת מקוק יפנית בת תשע החיה בשמורה בדרום יפן, הראתה לבני האדם שניתן לעשות זאת. היא הדיחה באלימות את זכר האלפא של הלהקה שלה והפכה למנהיגה הראשונה ב–70 שנות ההיסטוריה של השמורה.
הקופה יאקיי עומדת בראש להקה של 677 קופים שחיה בגן הזואולוגי הלאומי טקסקיאמה, שהפך ב–1952 לשמורה לקופים. באי שבו נמצאת השמורה יש שתי להקות קופים, שמספרם הכולל מגיע ליותר מ–1,500. ברוב זמנם הם משוטטים ביער המכסה את ההר שבמרכזו ומדי יום יורדים לפארק שבבסיס ההר, שם עובדי השמורה מספקים להם מזון. מאז שהשמורה נפתחה, עוקבים העובדים על המאבקים הרומנטיים והפוליטיים המתחוללים בין שוכניה.
עליית יאקיי למעמד אלפא הפתיעה מדענים ואת עובדי השמורה, שעוקבים מקרוב אחר שלטונה כדי לראות עד מתי היא תצליח לשמור על עליונותה.
המקוק היפני, המכונה גם קוף השלג, הוא יצור אינטליגנטי. מקורו ביפן, כפי שניתן להבין משמו, והוא ידוע בין השאר בגין ישבנו האדום כסלק וחיבתו הרבה לטבילה במעיינות חמים.
בעלי חיים רבים, בהם דבורים, צבועים ופילים חיים בחברות המונהגות על ידי נקבות, אך השתלטות עוינת של נקבה "היא תופעה נדירה מאוד בקרב קופי המקוק היפניים, ובחקר קופי האדם ידוע רק על מקרים בודדים כאלה", הסביר יו קייגיישי, מדען מהחברה לקידום המדעים ביפן.
קופי המקוק היפניים חיים בחברה שבה שוררת היררכיה קפדנית. ככל שמעמדו של אחד מהם גבוה יותר, קל לו יותר להגיע למזון, להזדווג ולמצוא מקום לנוח. הנקבות יורשות מעמד הנמוך אך במעט מזה של אימותיהן, ולעתים נדירות פורשות מהלהקה שבה נולדו. זכרים עוזבים את להקתם בהגיעם לבגרות מינית ומצטרפים ללהקה חדשה, שבה מעמדם נקבע בדרך כלל על ידי הוותק שלהם בלהקה. עם זאת, לעיתים המעמד מושג באמצעות אלימות, בדרך כלל מצד זכר כלפי זכר.
יאקיי הפתיעה בהתנהגותה פרימטולוגים החוקרים את קופי המקוק. בחודש אפריל אשתקד היא הכתה את אמא שלה והדיחה אותה ממעמדה בקרב הנקבות בלהקתה. רוב הנקבות היו מסתפקות בכך, אך יאקיי המשיכה להילחם.
לדברי עובדי השמורה, היא תקפה שלושה זכרים רמי דרג ולאחר מכן התנפלה על ננצ'ו, מנהיג הלהקה בחמש השנים הקודמות. ננצ'ו, בן 31, ובשל גילו המתקדם לא היה בכוחו להתמודד עם יאקיי הצעירה והנחושה.
"היא תקפה את ננצ'ו והביסה אותו, וכך כבשה את המקום הבכיר בלהקה", אמר קייגיישי, החוקר את התנהגות קופי המקוק. בסיום הקרב של יאקיי נגד ננצ'ו, ערכו עובדי השמורה את מה שמכונה "מבחן הבוטן": הם סיפקו לקופים בוטנים ובדקו מי יהיה הראשון שיאכל. זכרים ונקבות כאחד זזו הצידה ונתנו ליאקיי לאכול ראשונה — אישור מעמדה כמנהיגת הלהקה.
מאז, "יאקיי מתנהגת בצורה המאפיינת זכרים דומיננטיים. למשל, היא מתהלכת עם זנב מורם ומטלטלת בגופה ענפי עצים", אמר קייגיישי. "נראה שהיא מתנהגת כמו זכר בוגר, בתוקפנות רבה יותר מאשר קופים אחרים".
אם יאקיי אכן תמשיך לשלוט, תהיה למדענים כמו קייגיישי הזדמנות נדירה ללמוד כיצד מתנהגים קופי מקוק יפניים בחברה שמונהגת על ידי נקבה. לדבריו, "ההתפתחויות בחברה של קופי הקוק היפניים דרמטיות ובלתי צפויות, וזו הסיבה שגם מדענים וגם אנשים שאינם מדענים אוהבים להתבונן בהם ולעקוב אחריהם".
