ריקי שחם – מכאן ומשם, סיפורים פיקנטיים מרחבי העולם

במשך שבוע, נקבת סוס ים צעירה (Walrus) שכונתה פרייה, קסמה לנורבגים על ידי התחממות בשמש של פיורד אוסלו, עשתה שפריץ בתקשורת וכופפה כמה סירות.

היונק הימי במשקל 600 ק"ג נקראת על שם אלת האהבה והיופי הנורדית.

היא כבר נראתה בבריטניה, הולנד, דנמרק ושוודיה ועכשיו בחרה לבלות חלק מהקיץ בנורבגיה.

נוכחותו של היונק, שחי בדרך כלל בקווי הרוחב הצפוניים יותר של הקוטב הצפוני, עוררה סקרנות בקרב המקומיים ועלתה לכותרות בעיתונות.

פרייה צולמה רודפת אחרי ברווזים וברבורים, אך לרוב היא מעדיפה מנמנמת על סירות שנאבקות לתמוך במשקלה העצום. וולרוס יכול לישון עד 20 שעות ביממה.

"חבל על הנזק החומרי, אבל זה המצב כשיש לך חיות בר", אמר רולף הארלד ג'נסן, פקיד דיג, כשהוא עומד ליד סירה מתנפחת אומללה שמתכופפת תחת משקלה של החיה.

לאחר ששקלו להעביר או אפילו להרדים את פרייה אם היא תהווה סכנה לציבור, הרשויות הנורבגיות החליטו להניח לה לנפש בשקט.

"היא מסתדרת טוב, אוכלת, נחה ונראה שהיא במצב טוב", אמרה מנהלת הדיג של נורבגיה ביום שני. עם זאת, היא הדגישה את הצורך של אנשים לשמור על מרחק והמליץ בחום שלא לשחות או לשיט קיאקים ליד פרייה. "היא לא בהכרח כל כך איטית ומעורפלת כמו שאפשר לחשוב כשהיא נחה. סוס ים בדרך כלל אינו מהווה סכנה לבני אדם כל עוד שומרים על מרחק בטוח. אבל אם הוא מופרע על ידי בני אדם ולא מקבל את המנוחה שהוא צריך, הוא עלול להרגיש מאוים ולתקוף".

הוולרוס הוא זן מוגן הניזון בעיקר מחסרי חוליות כמו רכיכות, שרימפס, סרטנים ודגים קטנים.

שלכם, ריקי שחם.

סופר המדע זוכה פרס פוליצר אד יונג משתמש בדוגמה של חדר חשוך: למרות שייתכן שיהיה מעט מה לזהות בחושך, ציפור בחדר תוכל לקלוט את השדה המגנטי של כדור הארץ. היה יודע לאיזה כיוון לטוס אם הגיע הזמן לנדוד. כלב היה מרחרח ריחות שונים שאדם לא יוכל להריח. נחש רעשן יזהה נוכחות של בני אדם בחדר על ידי חישת קרינת האינפרה האדומה שלהם.

"כל אחד מהיצורים האלה, יכול להיות שכולנו חולקים בדיוק את אותו מרחב פיזי ויש לנו חוויה שונה בתכלית של המרחב הזה", אומר יונג.

בספרו החדש, "עולם עצום", יונג חוקר את מגוון התפיסה בעולם החי ואת מגבלות התפיסה שלנו. הוא מציין שלכל חיה יש גישה לסביבה חושית משלה – המכונה "umwelt" – היוצרת "רסיס מציאות בהתאמה אישית". המילה באה מהמילה הגרמנית של 'סביבה', אבל לא משתמשים בה כדי להתכוון לסביבה הפיזית, אלא הכוונה לסביבה החושית, לסט הייחודי של ריחות, מראות, צלילים ומרקמים שיש לכל חיה גישה אליהם.

יונג מציין שבני אדם אינם יכולים לחוש את השדות החשמליים הקלושים שיכולים כרישים לחוש, או את השדות המגנטיים שצבי ים מזהים. האוזניים שלנו אינן יכולות לשמוע את קריאתם האולטרסאונדית של מכרסמים ויונקי דבש, ועינינו אינן יכולות לראות את האור האולטרה סגול שהציפורים והדבורים יכולות לחוש. אבל, הוא אומר, לדמיין את העולם כפי שבעלי חיים תופשים אותו פותח הערכה חדשה לפלאי הטבע היומיומיים.

"אם אתה מתחיל לחשוב על המבול של בעלי חיים אחרים, אתה מבין שהפאר של הטבע נמצא סביבנו. זה בחצרות האחוריות שלנו, זה בגנים שלנו, זה בגוף של כמה מהיצורים הכי מוכרים סביבנו, הכלב שלי, יונים ברחוב", אומר יונג. "זה פשוט גורם לדברים שהרגישו מאוד מוכרים להרגיש מופלאים חדשים".

שלכם, ריקי שחם.

חוקרים עקבו אחר שלוש אחיות מהמין זאב טלוא, שעבר כ 2,000 קילומטרים רצופי מכשולים במאמץ להקים להקה. זה היה המסע המתועד הארוך והקשה ביותר שערך אי פעם בן המין הזה, שידוע ביכולתו לנדוד למרחקים.

שלוש האחיות ידעו שהן צריכות לעזוב את הבית. הן שלוש כלבות בר אפריקאיות ממין של טורפי־על שחי באפריקה שמדרום לסהרה, אחד היונקים שמצויים בסכנת הכחדה ממשית. בגיל שלוש, המרץ, החיוניות והתוקפנות שלהן היו בשיאן. נראה שחשו שאם לא ינצלו את ההזדמנות להמיר את הביטחון שמעניקה להן הלהקה שבתוכה נולדו וייצאו לחפש הזדמנויות חדשות במקומות אחרים, הן עלולות למות ממש כשם שחיו: כרווקות כנועות המקריבות את טובתן האישית למען הכלל, חסרות צאצאים משלהן.

וכך, באוקטובר בשנה שעברה יצאו שלוש האחיות למסע המתועד הארוך והקשה ביותר שערך אי פעם זאב טלוא (Lycaon pictus), טורף שידוע ביכולתו לנדוד למרחקים. בתשעת החודשים הבאים גמאו הכלבות כ–2,000 קילומטרים, יותר מפי שניים מהשיא הקודם של מי מבני מינן, לדברי המדענים שעקבו אחריהן. הן יצאו לדרך מאזור הולדתן בעמק לואנגווה במזרח זמביה, שוטטו ברחבי המדינה ובחלקים של מוזמביק, חלפו בשוליה של זימבבואה והתמקמו בפארק הלאומי של המדינה. שם, לפי המידע שבידי החוקרים, הן נמצאות עד היום.

הן עברו דרך חורשות, ערבות ושדות, טיפסו על צוקים תלולים, החליקו בנקיקים בוציים וחצו שלוש פעמים את עמק הבקע במזרח אפריקה. הן עקפו מכוניות בכבישים כפריים עמוסים, חמקו מאריות, מבני אדם ומאויבים וממתחרים אחרים וצלחו נהרות גועשים ושורצי תנינים.

לאחר מסע הירואי ורצוף סכנות ואתגרים הן הגיעו ליעדן וייסדו להקה משלהן. ולבטח צאצאיהן יישאו את אומץ ליבן.

אז למסעות מרגשים, של חיות ואנשים, בעקבות משאת הלב. שלכם, ריקי שחם.

פיל יער אפריקני אחד, כך על פי מחקרים, יכול למנוע זיהום שווה ערך לפליטות של 2,047 מכוניות בנזין בשנה אחת. כך מסייע בעל החיים הענק לכדור הארץ: פיל היער האפריקני גורם אמנם נזק לצמחייה ביערות הגשם שבאפריקה, על ידי קילוף גזעי העצים או חפירה באדמה עד לשורשים, אבל מחקר חדש מצא כי הפגיעה הזו דווקא מסייעת ליערות לאגור יותר פחמן בעצים ובכך משתמרת אחת מהמערכות האקולוגיות ביותר של כדור הארץ.

פילי היער מפחיתים את צפיפות הגבעולים ביער, אך הגדילו את קוטר העץ הממוצע ואת סך הביומסה מעל פני הקרקע. הסיבה היא שהפילים רועים ורומסים עצים שקוטרם קטן מ-30 ס"מ, שמתחרים עם עצים גדולים יותר על אור, מים ומרחב – על ידי עצירת התחרות בין שני הסוגים, העצים הגדולים יותר שגשגו.

לעצים הקטנים יותר, שהפילים מעדיפים לאכול, יש צפיפות נמוכה יותר, מה שקשור לקצב צמיחה מהיר יותר ולתמותה גבוהה יותר. התנהגות הפילים מקדמת צמיחה של עצים שגדלים לאט יותר, האוגרים יותר פחמן. אפשר לחשוב על הפילים כמנהלי יערות. כלומר, הם ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על המגוון הביולוגי של בית הגידול שלהם.

מלבד ביטול התחרות בין העצים, הפילים גם מפזרים זרעים ובכך מסייעים לבעלי חיים רבים אחרים להתקיים. בנוסף הם מדשנים את הצומח בחומרי הזנה כשהם מטילים את צרכיהם ברחבי היער, ובכך עוזרים לעצים לצמוח מהר יותר.

הישרדותם של פילי יער היא קריטית לשימור אגן קונגו, יער הגשם השני בגודלו בעולם, כשקע פחמן מרכזי. פיל היער הוא נכס טבעי שנותן לנו ערך לאורך חייו. פיל חי מספק שירותים בשווי מיליונים, הוא עוזר לנו להילחם בשינויי האקלים ושווה הרבה יותר כשהוא חי מאשר מת.

במקביל, יש מי שלוקח את הרעיון של ההגנה על פילי היער צעד קדימה. הסטארט-אפ Rebalance Earth שואף להשתמש בממצאים המדעיים של ברזגי ובהערכות השווי הכספי שעלו עם השנים בכל הנוגע לתרומתו למאמץ השימור הסביבתי, על מנת למכור את פוטנציאל לכידת הפחמן של פילים לחברות ברחבי העולם. בהתבסס על שוק קיזוז הפחמן, המאפשר לחברות לקזז את הפליטות שלהן על ידי תשלום עבור נטיעת עצים או פרויקטים של אנרגיה מתחדשת במקומות אחרים, Rebalance Earth החלה למכור אסימוני מערכת אקולוגית המייצגים את הפחמן שנלכד על ידי כל פיל.

הערך הכספי של פיל היער קשור ישירות לכמות ריבוי הפחמן שהם מבצעים במהלך חייהם והסכום הזה מוכפל למחיר הנוכחי של קיזוז פחמן. חברות שקונות את האסימונים משלמות כדי להגן על הפילים, כשהכספים שגויסו מיועדים לשומרי פארקים וקהילות מקומיות, כשהעסקה כולה תנוהל ותנוטר באמצעות טכנולוגיית בלוקצ'יין פרטית. כולם אוהבים פילים ולכן צריך לעשות הכל כדי לבלום את דעיכתם.

אז לכל אוהבי הפילים, עזרו לנו לשמור עליהם, על היערות ועל כל היצורים המופלאים המתגוררים בגן העדן הירוק שצומח מהאדמה. שלכם, ריקי שחם.

בעשרים למאי לפני שתים עשרה שנים טולטלה העיר פאריז בבוקרו של יום אביבי, כששומרי מוזיאון האמנות המודרנית בעיר הוכו בתדהמה כשגילו שחמישה ציורי הכתר של המוזיאון נגנבו. עבודותיהם של פיקאסו, מודליאני, מאטיס,  בראק ולואי לז׳ה היו גולת הכותרת של המוזיאון ושווים המוערך היה כ 107 מיליון דולר.

לאחר שנה של חיפושים נתפס הפורץ המכונה ״ספיידרמן״- ויירן טומיץ׳ הסרבי. טומיץ׳, מטפס הרים מיומן, הואשם בעבר בסדרת פריצות שבמהלכן טיפס לדירות של עשירי פריז ולמוזיאונים ושדד יצירות אמנות יקרות. לדבריו של טומיץ׳, הסיבה לפריצות היא אהבתו הגדולה לציורים.

טומיץ׳ אמר לשוטרים שפרץ באותו לילה למוזיאון כדי לקחת את הציור של לואי לז׳ה 

Still Life with Candlestick

אך לא שיער שייקח עוד ארבעה ציורים איתו:

״אישה עם מניפה״ של מודליאני 1919

״יונים עם אפונים״ של פיקאסו 1911

״עץ הזית שליד סטאק״ בראק 1906

״פסטורליה״ של מאטיס 1905

הסברה היא שטומיץ׳ טיפס על השער הנעול של המוזיאון ושבר חלון. באותה עת מערכת האזעקה הייתה בתיקון, וטומיץ׳ לא התקשה לנטרל את המצלמות. השומרים גילו רק בבוקר העשרים למאי על האבדה הגדולה.

שתים עשרה שנים חלפו מאז, יש סברה שהציורים נמכרו בישראל, אך עד היום לא נתגלו. אם ידוע לכם מידע לאן נעלמו חמשת ציורי הכתר של מוזיאון האמנות המודרנית שתפו אותנו, ועד אז, ניפגש בפרק הבא של ״תעלומות בלתי פתורות".

שלכם, ריקי שחם.

"חדשנות היא לא מותרות אינטלקטואלית. זה הסוד מאחורי האבולוציה וההתחדשות של אומות ועמים". ציטוט זה של אל מכתום הוא אחד מתוך שלושה ציטוטים שחרוט על לוחות הנירוסטה שמצפים את מוזיאון העתיד בדובאי.

המוזיאון נפתח לקהל רק לפני מספר חודשים והוא מהווה עוד אטרקציה אדריכלית בעיר. בניגוד למוזיאונים אחרים, במוזיאון זה לא מוצגים חפצי אומנות מעבר ומההווה, אלא הוא  ישמש מרחב ניסוי להשראה לעתיד.

המוזיאון תוכנן ע"י האדריכל שון קילה. הוא בנוי בצורת עין הצופה אל העתיד. המוזיאון משתרע על שטח של 30,000 מ"ר, גובהו 77 מ' והוא מורכב משבע קומות ללא עמוד אחד. המבנה עשוי מסבך פלדה מורכב.

המבנה צופה ב-1024 (רמז ל-1 קילובייט) לוחות נירוסטה שעליהם ציטוטים של אל מכתוב. התקנת המעטפת נמשכה יותר מ-18 חודשים. הקליגרפיה שעל הלוחות מהווה בעצם חלונות ומשתקפת גם בתוך המבנה.

במוזיאון יש תערוכות של מציאות מדומה, תוך שימוש באמצעים טכנולוגים חדשנים. התערוכות מתמקדות בעתיד של כדור הארץ, מערכות אקולוגיות והנדסה ביולוגית.

המוזיאון כולו מופעל ע"י 4,000 מגה-ואט של אנרגיה סולרית המיוצרת על ידי תחנה שנמצאת בגן המוזיאון והוא מהווה מודל למבנה ששומר על קיימות אנרגטית וסביבתית.

את המוזיאון מקיף פארק המכיל 80 מיני צמחים מכל העולם, מצוידים במערכת השקיה חכמה וחסכונית.

המוזיאון משמש גם בית למחקר, סדנאות וכנסים בנושאים המטרידים את כל העולם – איך לשמור על הכדור הזה.

ממליצה בחום לכל המטיילים בדובאי לבקר במוזיאון הזה. שלכם, ריקי שחם.

הפעם אני רוצה להביא לכם סיפור על פרויקט אדריכלי מעורר השראה. בדרום מזרח לונדון ניצב לו מגדל מים שנבנה בשנת 1870 בסגנון גותי ונציאני. המבנה, בגובה 30 מ', היה חלק ממפעל ואוכלס יותר מאוחר ע"י לא אחר מאשר צ'רלי צפלין. במשך השנים הבניין נזנח ואוכלס ע"י מאות יונים ומכרסמים למיניהם.

בשנת 2008 רכשו את המבנה Leigh Osbourbe and Graham Voce ב 395,000 ליש"ט והחליטו לשקם אותו ולהפוך אותו לביתם. המגדל עבר שיקום מסיבי שכלל פינוי של שורשים וצמחים מתוך הלבנים, טיפול בסדקים, ניקוי ושחזור המבנה הגותי המעניין.

את טנק המים העשוי פלדה, שנמצא בראש המגדל היו צריכים לנקות מכמויות גדולות של לשלשת יונים. השניים פתחו חלונות גדולים בקירות הפלדה העבים והפכו אותו לסלון פנורמי המשקיף על לונדון.

בנוסף לשיקום המגדל הם קיבלו אישור לבנות מבנה חדש בתחתית המגדל ועוד פיר מעלית חיצוני שיקל עליהם את השימוש במגדל. המגדל הפך ליחידת מגורים עם 4 חדרי שינה וחדרי רחצה.

המבנה החדש שנבנה בתחתית המגדל משמש את הפונקציות הציבוריות כגון מטבח וחדר מגורים.

הפרויקט לווה בקשיים רבים ועלה ממון רב, אבל הבעלים לא ויתרו והצליחו להחיות את המבנה הנטוש ולהפוך אותו לפנינה אדריכלית.

מעורר השראה, נכון? שלכם באהבה, ריקי שחם

בעיר דרזדן בגרמניה אמורים היו לחגוג בסתיו הבא 300 שנים למוזיאון ״חדר האוצר הירוק״
Grünes Gewölbe, הוא אחד המוזיאונים החשובים באירופה, האוצר בתוכו את תכשיטי מלוכה נדירים המספרים את סיפורה התרבותי של אזור חבל סקסוניה לאורך ההיסטוריה.

אך החגיגה הזו בהחלט תהיה עגומה מאוד השנה לאחר שבנובמבר 2019 נגנבו הנדירים שבתכשיטי המוזיאון אשר שוויים מוערך ב1.1 מיליארד יורו, מה שהופך גניבה זו, לשוד המוזיאונים הגדול בהיסטוריה, ולפגיעה אנושה בצביונה התרבותי של מדינת סקסוניה.

ב25 לנובמבר 2019 בשעה 4:00 לפנות בוקר פרצה שריפה על גשר אוגוסטוס, שניתקה את מערכת החשמל באזור, שני הגנבים פרצו את חלון הזכוכית באמצעות גרזן וכופפו את מוטות הברזל.

המשטרה שהופיעה 56 דקות מאוחר יותר, לא מנעה את היעלמותם של סיכת היהלומים של המלכה אוגוסטה, כוכב השד של מלך פולין, חרב זהב משובצת 700 יהלומים, יהלום לבן בן 49 קראט ועוד פריטים משובצים ונדירים המספרים את סיפורה המיתולוגי של מדינת סקסוניה.

אנשי המוזיאון הפצירו בגנבים שלא להמיס את הזהב, ולפגוע בחפצים. המשטרה הציעה פרס של 500,000 יורו לזה אשר יביא למציאת האוצר של החדר הירוק, אך עד היום לא נעצר איש החשוד בשוד המוזיאון.

אם ידוע לכם מידע לאן נעלם האוצר הסקסוני, עדכנו אותנו בתגובות, ועד אז, ניפגש בפרק הבא של ״תעלומות בלתי פתורות״. שלכם, ריקי שחם.

אקסל מונתה הוא רופא וסופר שוודי שחי שנים רבות באיטליה ואף הקים לעצמו בית באי קפרי.

בספרו "מגילת סן מיקלה" (ספר מומלץ) מתאר מונתה את הבית ומספר על המרפסות הרבות שיש בו מכיוון "שהנפש צריכה יותר מקום מהגוף".

ב-70 השנים האחרונות גודל הבית הממוצע, בארה"ב, עלה מ-90 מ"ר ל-250 מ"ר למרות שמספר הנפשות הממוצע למשפחה קטן.

תנועת הבתים הקטנים היא תנועה אדריכלית וחברתית שהוקמה בשלהי המאה הקודמת (1997) ומאז היא צוברת תאוצה. בעקבות המשברים הכלכליים, אסונות הטבע שבעקבותיהן אנשים איבדו את בתיהם או אג'נדות חברתיות המבוססות על קיימות ופשטות, הבתים הקטנים הפכו לטרנד אדריכלי.

תכנון של בית קטן מצריך יצירתיות גדולה. איך ניתן להכניס את כל הפונקציות החשובות לחיים המודרניים ב- 25-50 מ"ר ולייצר מרחב מחייה נח ואסתטי?

מצאתי עבורכם כמה דוגמאות מעניינות לבתים קטנים.

הייתם מצליחים לגור במרחב קטן כזה?

THE EDGE – קוטג' בגודל 30 מ"ר בחופי קורנוול שבאנגליה.

THE 2 PLUS CLASSIC – קוטג' בגודל 42 מ"ר בצ'כיה.

THE GAIA – בית שנבנה ממכולה.

אז גם בית קטן הוא בית, במיוחד עם הלב הוא רחב. שלכם, ריקי שחם.

אני אוהבת גשרים. המבנים הארוכים האלו שנראים מרחוק ומובילים את הדרך מפה לשם מעל נהרות, מפרצים או כבישים ומסילות רכבת עמוסות. לכן אני מביאה לכם את סדרת הגשר הכי…

הגשר הכי גבוה בעולם:

הגשר הכי גבוה בעולם הוא ויאדוקט MILLAU הממוקם בצרפת. הגשר הינו גשר מיתרים והוא מתנשא לגובה 336 מ' מעל עמק טארן שבדרום צרפת. לשם השוואה – מגדל אייפל מתנשא לגובה של 330 מ'. הגשר תוכנן ע"י המהנדס הצרפתי מישל וירלוז'ה והאדריכל הבריטי המפורסם נורמן פוסטר.

הגשר הכי ארוך בעולם:

הגשר הכי ארוך בעולם הוא ויאדוקט DANYANG-KUNSHAN GRAND BRIDGE הממוקם בסין ונושא את קו מסילת הרכבת המהירה בין בייגין לשנחאי. הגשר באורך 164.8 ק"מ ועובר מעל שדות אורז, ומעל אגם YANGCHENG.

הגשר בעל המפתח הגדול ביותר:

הגשר בעל המפתח הגדול ביותר הינו  CANAKKALE BRIDGE1915 בטורקיה והוא נפתח לתנועה ממש לפני מספר שבועות. זהו גשר תלוי החוצה את מיצר DARDANEELES. המפתח (מרחק בין עמודי הגשר) הגדול ביותר בגשר זה הינו 2,023 מ'. הגשר הזה "גנב" את התואר של הגשר בעל המפתח הגדול ביותר מהגשר המפורסם AKASHI KAIKYO ביפן שתוכנן למפתח של 1,990 מ' אבל בזמן בנייתו הייתה רעידת אדמה שבעקבותיה העמודים זזו ממקומם ולכן המפתח ביניהם עומד על 1991 מ'.

הגשר הכי יפה בעולם:

זה כבר עניין של טעם. אז מה הגשר הכי יפה בעולם לדעתכם?

שלכם, ריקי שחם.