כדי להגן על דובי הנמלים ונחשי האנקונדה חוות בקולומביה הפכו לפארק לאומי

קולומביה הכריזה על פארק לאומי חדש, אולי האחרון מסוגו, במחוז יאנוס. חוות הבקר המסורתיות של האזור נאלצו להתפנות.

רוחות חמות נושבות בגבעות המכוסות עשבים נמוכים של מחוז יאנוס. בתוך יערות הדקלים מסתתרים נחלים ולגונות. במשך מאות שנים חיו חוואים במחוז יאנוס (Llanos), המשתרע על שטח של כ–518 אלף קמ"ר בין קולומביה לוונצואלה. הפרות שלהם למדו לחיות לצד יגוארים, פנתרים, אנקונדות, תנינים וצלופחים חשמליים.

בדצמבר הכריזה קולומביה על פארק לאומי חדש בצד המזרחי של המחוז, הגובל בנהר מנקסיאס (Manacacías). נהר זה נשפך לנהר מטה (Meta), זורם בהמשך לנהר האורינוקו המתפתל לאורך חלק מהגבול עם ונצואלה ולבסוף הופך לאחת מזרועות האמזונס. הפארק הלאומי החדש, Parque Nacional Natural Serranía de Manacacías, הוא לא הגדול ביותר בקולומביה, אבל בכל הנוגע לשימור הטבע הוא מספק גשר חיוני בין הסוואנה הטרופית רחבת הידיים ליער הגשם של האמזונס.

מנהל הפארק החדש, ויליאם סורו, בא לראות את הפרות של החוואים יוצאות מהפארק. התלוו אליו עורכי דין, עובדי הפארק ושוחרי איכות הסביבה. הוא הסביר שהם לא באו כדי לעקוב אחרי בעלי החווה, אלא כדי להתלוות אליו. האווירה היתה עליזה. כל הנוכחים הם מכרים ותיקים.

אתגר נוסף שאיתו נאלץ סורו להתמודד הוא תחביב הדיג והציד של אנשים מיישובים סמוכים. פעילויות אלה ייאסרו בקרוב. "תושבי יאנוס אוהבים לצוד, נצטרך לעבוד כדי שהציד ייפסק", אמר.

באותו בוקר הופיעו חיות בר בהמוניהן לאורך הדרכים המאולתרות שחוצות את המישורים. דובי נמלים ענקיים דהרו על הצמחייה הלחה. אחד מהם, בעל זרועות של מתאגרף ותיק וטופרים מעוקלים שבעזרתם הוא ממוטט תלי נמלים, ניסה להתעלם מהמכונית העמוסה.

בכל מקום בחוף היו עקבות של טפיר, פקארי (בעל חיים דומה לחזיר בר), קפיבארה (מכרסם ענק) ולטאות. בקרוב יבואו צבי מים מתוקים לחפור קנים על גדות הנהר. הסבים והסבתות של תושבי המקום נהגו לאכול את ביצי הצבים האלה, אבל הדורות הבאים כבר לא יאכלו אותן.

שלכן ושלכם, ריקי שחם.