מדענים מדרווין ועד ימינו התפלאו כיצד צבי הים מעבירים מינים אחרים על פני האוקיאנוס. מחקר חדש מצביע על כך שהם טובים אפילו יותר מכפי שחשבנו.
צבי הים, זוחלים נדירים ומלכותיים, עם עיניים חכמות, ראשים מנומרים, ושריון מרשים המכסה את כל גופם. אך החוקרים שחיפשו צבים בלילות על חופיו של האי סנט ג'ורג', מול החוף הצפון מערבי של פלורידה, הונעו על ידי משהו אחר. "לא ממש התעניינו בצבים", אומר אקולוג ימי במעבדת החוף והים של אוניברסיטת פלורידה. "התעניינו יותר במה שחי עליהם."
A funny cute sea turtle looking right at the camera with sun rays behind him.
בסיפורי פולקלור ובמיתוסים רבים לאורך ההיסטוריה תואר העולם כיושב על גבו של צב. ואכן צבי ים רבים נושאים עולם שלם על גבי שריונם – רכיכות, תולעים, קיפודי ים, סרטנים זעירים, שרימפסים, ומיני רבים של יצורים. טרמפיסטים כאלה, ממגוון מינים בשלבי חיים שונים, הופכים צב מאוכלס היטב למטרופולין קטן שצף באוקיאנוס. חלק מהדיירים כה קטנים, עד שלגביהם מרחביו של שריון הצב נראים כמו הרי געש קטנים.
בחלון הזמן הקטן שבין הטלת הביצים לחזרת הצבות לים, גילו החוקרים צורות חיים רבות, מתפתלות, זוחלות, או פשוט חיות על גבי אותו עולם מקורנן. גם שפע החיים היה מרשים. הצב הממוצע, הם מצאו, יכול לאכלס עשרות אלפי יצורים חיים, ומספר שלבי החיים המיוצגים, מביצים, וולדות, צעירים ובוגרים ועד נקבות בהריון, העלו כי רובם חיים את כל חייהם על גבי שריון הצב – אוכלים ומזדווגים, מתים ונולדים.
הממצאים עוזרים להאיר את השאלה לגבי סוגים מסוימים של יצורים שרובם אינם יכולים לשחות, בכל זאת התפשטו ברחבי העולם. אותם מינים נמצאו אלפי קילומטרים זה מזה. איך הם הגיעו לשם? רבים ככל הנראה נלכדים בזרמים, באצות וצמחי ים, או לכודים בקרח צף. אך התגלית המפתיעה היא התפקיד יוצא הדופן שממלאים צבי הים.
עולם חי זעיר זה המוסע ממקום למקום באדיבותם של צבי הים, עוזר לבתי הגידול, למחזור החיים האקולוגי, ומספק מזון ליצורים רבים, קטנים וגדולים. שכבת חיים עשירה זו עשויה לסייע בהסוואת הצבים מכרישים ומטורפים אחרים שמביטים מלמעלה. אך הגרר שעומס זה יוצר עלול גם להאט את הצבים, אלא אם הם לא ממש ממהרים.
ככל שנלמד יותר על האופן שבו הצבים ושאר יצורי הים נושאים ומפיצים יצורים אחרים, ומעבירים קהילות שלמות ממקום למקום, זה יעורר יותר מודעות לתפקידם בשימור עולם הטבע והחי על כל צורותיו וגווניו, ותמיכה להגנתם של שומריו הנאמנים.
מחקרים חדשים מצביעים על כך שהמנטה ריי (Manta Ray) אינן רק נודדות באוקיאנוסים, הן גם מעצבות את הסביבה התת-ימית בדרכים שלא דמיינו.
בני המשפחה השלווים הללו של משפחת הכרישים הם התגלמות החסד; דגים מכונפים עם מוטת כנפיים באורך של 4 מטר אצל מנטות שוניות, ועד 7 מטר למנטות אוקיאניות ענקיות, המרחפים במצולות באלגנטיות ודייקנות, כשמנטה שגורפת פלנקטון במהירות של עד 22 מייל לשעה יכולה ללטף את שערה של צוללנית מבלי לגעת בראשה. וכפי שחוו צוללנים רבים בהוואי, אם תשב בשקט על קרקעית האוקיאנוס, הן יעשו את זה לא פעם אחת אלא שוב ושוב לפני שהן נעלמות בתהום הכחולה, ארעיות כמו ענן.
בזכות החסד והתנועה האלגנטית שלהן, אנשים אוהבים את המנטות ריי. בעלי החיים מייצרים 50 מיליון דולר בשנה מתיירים שרוצים לשחות או לצלול איתם. אבל בהתחשב בכמה שהם פופולריים, הרבה על מנטות נשאר בגדר תעלומה. הם יצורים פראיים באמת, גדולים מדי עבור רוב האקווריומים ומרחיקים לנדוד מכדי ללמוד אותם בקלות. היסטוריית חייהם ודפוסי ההגירה שלהם אינם ידועים. איש מעולם לא ראה מנטה יולדת בטבע; אין לנו מושג איפה הם עושים זאת. יצורים גדולים וחכמים אלה מסתובבים מזה מיליוני שנים בעולמנו ואנחנו פשוט לא יודעים עליהם הרבה.
מדענים מנסים כעת לאסוף את המידע הבסיסי שיכול לעזור לבעלי החיים האלו לשרוד ולשגשג. תוך כדי כך הם לומדים שהמנטות מורכבות ומרתקות יותר ממה שמישהו העלה על דעתם – ומעניקות חסד לא רק לבני אדם ברי מזל מספיק כדי לשחות איתם, אלא למערכות אקולוגיות שלמות. עצם העובדה שאנחנו חולקים כוכב לכת עם המנטה היא החסד שלו.
דרך אחת שמנטות מעצבות סביבות ימיות היא נסיעה קבועה בין האוקיאנוס העמוק לשוניות האלמוגים. בכך מנטות מעבירות חומרים מזינים דרך האוקיאנוס. הם אוכלים סוג מסוים של זואופלנקטון שחי רק במעמקי הים, למשל, ואז חוזרים לשוניות האלמוגים ועושים את צרכיהם, ומפקידים חבילה של חומרים מזינים שאינם זמינים אחרת בים הרדוד, ובעצם מפרים שוניות אלמוגים. הפריה זו עשויה להגביר את צמיחת השונית, מה שלא רק מוביל למגוון ביולוגי גדול יותר של אלמוגים וספוגים, אלא גם תומך בחסרי חוליות, דגים, יונקים וזוחלים שהשוניות הן ביתם.
ההבנה שההגנה על מנטות מועילה לקהילות אלמוגים שלמות חיונית כדי להציל את המינים. פירוש הדבר שהדרך הטובה ביותר להגן עליהם עשויה להיות באמצעות שמירה על אזורים נרחבים שבהם אסור לדוג בכלל.
הכריזמה של המנטות עשויה למלא תפקיד גם בהצלתן. לאחר שמחקר שנערך בשנת 2013 הראה כי מנטה חיה יכולה להכניס מיליון דולר הכנסות תיירות במהלך חייה, לעומת 500 הרוגים, אינדונזיה הצטרפה לאוסטרליה, אקוודור, האיחוד האירופי, מקסיקו, ניו זילנד, הפיליפינים, יאפ, גואם, הצפון איי מריאנה, הוואי ופלורידה באיסור דיג מנטה ריי.
אנשים שצללו לצד מנטות תיארו את סקרנותן והאינטלקט של בעלי החיים ביראת כבוד. "כשאתה שוחה עם מנטות, זה אינטראקציה בין שניכם", אומרת מדענית שמתמחה בהן, "זה מה שהביא אותי בהתחלה. אבל מנקודת מבט מדעית יותר אני מוקסמת לא רק מאייך שהם מתקשרים עם בני אדם, אלא זה עם זה." למנטה יש את היחס הגדול ביותר בין המוח לגוף מבין כל הדגים; עדויות מצביעות על כך שהם עשויים לזהות את עצמם גם במראות, הנחשבים כסימן ההיכר של מודעות עצמית דמוית האדם. היא ואחרים לומדים כיצד האינטליגנציה הברורה של המנטה ריי באה לידי ביטוי באמצעות התנהגויות חברתיות, והאם בעלי חיים שנחשבו זה מכבר לנודדים אוקיאניים בודדים פועלים בפועל בתוך רשתות חברתיות או היררכיות, כשהמנטות יוצרות קשרים חברתיים לכל החיים.
ואכן, ככל שאנו לומדים יותר על המנטות, כך אנו מוקירים תודה על חסדו של האל על עצם העובדה שאנו חולקים כוכב לכת עם יצורים מופלאים אלו.
From left: clusters of royal trumpet, yellow oyster and pink oyster mushrooms rising from a bed of moss, with blue oyster and lion’s mane mushrooms in the foreground. Credit: Mari Maeda and Yuji Oboshi
עם בוא החורף נוהגים אלו מאתנו החיים באזורים הכפריים לצאת אל היערות והחורשות ולאסוף פטריות. אך ליצורים מופלאים אלו, שאנו ממלאים בהן את הסל לצורכי מאכל, יש עוד הרבה מה ללמד אותנו על עצמנו ועל מקומנו בטבע. הפטריות צועדות עם בני האדם עוד מימי קדם. ודווקא עכשיו הן מהוות תזכורת למקום הקלוש שלנו בעולם לא בטוח.
הפטריות יושבות בגובה, מאחורי זכוכית, מעל בקבוקי ארמניאק ומזקל בבר במלון סטנדרט באיסט וילג' במנהטן. הן בקושי ניתנות לזיהוי בהתחלה, רק צלליות הדומות לגידולי אלמוגים באקווריום, פורחות באור צהבהב: אשכולות מסועפים היטב של פטריות צדפות בצבע ורוד חם, צהוב חלמון וכחול חבורות, לצד פטריות רעמת אריה, גלובוסים לבנים מדובללים עם קוצים. זה לא עיצוב, או רק במקרה; המדף באורך 15 מטר הוא חווה מיניאטורית, שהותקנה על ידי הסטארט-אפ סמולהולד בניו יורק כחלק ממערכת גדולה ורחבה המורכבת מצמתים בשלט רחוק במסעדות ובחנויות מכולת ברחבי העיר, כל אחד מהם מייצר 30 עד 100 קילו פטריות בשבוע. היבול נכנס לצלחות של צ'יליקילים וקוקטיילים של בורבון חדורי פטריות. הסועדים עשויים להרים את עיניהם ולשים לב למקורות הארוחה שלהם מטרים ספורים משם. זו הצצה לעתיד החקלאות, קריסה נוספת של המרחק בין הסועד למרכיבים, ביטול העלות ובזבוז האריזה וההובלה בתקווה להקל על הלחץ על סביבה מוגזמת.
החגיגיות של הויטרינות מרמזת איך הפטריות הופכות את עולמנו, משנות את רוחנו ומעצבות את עתידנו. הפריחה עשויה להיות מיוחסת בין השאר לתחילת המעבר לדיאטות פחות כבדות בשר, ולהרחבת החייך לאמץ את התפיסה היפנית של אומאמי, הטעם שמעבר לטעם: עשיר, בשרני ובוהק בבת אחת, רומז לאיזה הבשלה כהה מתחת לאדמה או לים. במשך עשרות שנים שלטו במכירות האמריקאיות פטריות כפתורים זעירות וחיוורות. עכשיו, מינים בשרניים יותר כמו שיטאקים, תרנגולת היער ומטסוטקים פראיים מוצאים יותר ויותר מקום על השולחן. כלומר, אם אתה יכול להרשות לעצמך את המחירים עבור מאט-סאטאקים יפניים מבושלים, הגדלים ביערות אורן, שכמו מגדלי הכמהין, התנגדו עד כה לניסיונות גידול מסחרי.
במזרח, הפטריות תמיד הוערכו, אך רק לאחרונה הן הפכו למושא קסם במערב. העלויות הגוברות של שירותי בריאות ושחיקת האמונה במתחם הרפואי-תעשייתי גרמו למספר רב יותר של אנשים לפנות להומאופתיה, לרפואה סינית, ולעוד שיטות רפואה מסורתיות, שבהן לפטריות יש תפקיד נכבד כמפיצות ומחזקות חסינות, וכטיפול נגד חרדה ודיכאון, מצבים שרק הולכים ומחמירים בגלל המשבר הנוכחי.
עבור המצרים הקדמונים, פטריות היו טוטמים של אלמוות, שמורות לצלחות הפרעונים ובני משפחתם; למאזטקים הילידים בדרום מקסיקו, הם "ילדים קדושים", המדברים דרך המיסטיקנים שאוכלים אותן. כמה חוקרים הציעו כי ניתן לייחס את האב-טיפוס לסנטה קלאוס לטקסי הריפוי של שאמאנים ליד חוג הקוטב הצפוני, אשר מונע על ידי מוסקריה אמניטה אדומה-לבנה עם כיפה אדומה-לבנה, ש "עפו" על פני השלג בתוך מזחלותיהם של איילים – כביכול גם בעלי החיים אכלו את הפטריות.
ליצירי העולם המופלא ששוכן תחת רגלינו, המונות כ 150,000 מינים, אין שום צורה קבועה: מעבר למטריה הארכיטיפית, פטריות לובשות מגוון של פרופילים, מחצוצרות צמר וזקנים מדובללים ועד רעלות מרתקות, חלקן זוהרות בחושך. חסרות כלורופיל ומערכת כלי דם, הן אינן ניתנות לסיווג כצמחים, למרות הכללתן ההיסטורית בחקר הבוטניקה. הן גם לא בעלי חיים, למרות שהפטריות וממלכות בעלי החיים חולקות אב קדמון משותף שבין 650 מיליון ל -1.5 מיליארד שנה.
יש גם משהו מוזר במהירות שבה הן מופיעות. בטבע, פטריות מגיחות כמעט בן לילה, בהמוניהן, צבא פתאומי יש מאין. כל כך קרובות לקרקע, מתאימות למקלט רק לחרקים, בעלי חיים זעירים, ופיות. אך הן אינן זעירות ואינן חסרות אונים: מתחת לכפתורים המקסימים והגבעולים המתמרים כרישום צומחים החוטים הצנומים המרכיבים את התפטיר, החלק הווגטטיבי של הפטרייה, המסתעף ומתפשט ברשת קורי עכביש נהדרת בתוך האדמה, כשהחלק הנראה של הפטרייה הוא רק קצה קרחון.
בני האדם לוקחים כמובן מאליו כמה עבודה נעשית על ידי אורגניזמים אחרים בכדי להפוך את העולם לראוי למחיה ומגורים. זה מדגיש את העקירה והניכור שלנו מעולם הטבע. הפטריות באו להזכיר לנו שאנחנו לא במרכז הכול, שיש עולם בו אנו לא אדונים של הטבע אלא פשוט חלק ממנו.
הפטריות הן האלכימאים של הטבע, וממלאות תפקיד חיוני בהתמרת ריקבון לחומרים מזינים ושמירה על חורשות יער שלמות. חומרים מזינים אלה נשלחים לכיוונים מרובים על פני דונמים רבים דרך התפטיר המהווה למעשה את האינטרנט הטבעי של כדור הארץ.
החוקרים חשבו כי אתר אסון צ'רנוביל ב -1986 אינו מסוגל לתמוך בחיים. אבל חבורת זאבים, צבאים, חזירי בר, דובים ושועלים לא מסכימים איתם.
שלושה עשורים לאחר אסון צ'רנוביל – התאונה הגרעינית הקשה בעולם – סימני חיים חוזרים לאזור ההדרה. חיות הבר בצ'רנוביל פורחות באזור המזוהם; גורים שמסתובבים באזור כובשים את ליבם של תיירים שלוקחים תמונות סלפי עם ההריסות. פעם חשבו שהוא בלתי מיושב לנצח, אזור ההדרה של צ'רנוביל (CEZ – Chernobyl Exclusion Zone) הפך למקלט לצומח ובעלי חיים שמוכיחים שהחיים, כמו שאומרים בפארק היורה, מוצאים את הדרך.
1. חיות צ'רנוביל שרדו כנגד כל הסיכויים
השפעות הפיצוץ הרדיואקטיבי בתחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל ב- 26 באפריל 1986 הרסו את הסביבה. סביב המפעל ובעיר הסמוכה פריפיאט שבאוקראינה, קרינת אסון צ'רנוביל גרמה לעלים של אלפי עצים להפוך לצבע חלודה, מה שהעניק שם חדש ליער שמסביב – היער האדום. בסופו של דבר עובדים דחפו וקברו את העצים הרדיואקטיביים. חוליות של מגויסים סובייטים הצטוו גם לירות בחיות משוטטות באזור ההדרה של צ'רנוביל בשטח של כ 1000 מייל מרובע. למרות שמומחים כיום מאמינים שחלקים מהאזור יישארו לא בטוחים עבור בני אדם עוד 20,000 שנה, מינים רבים של בעלי חיים וצמחים לא רק שרדו, אלא אף שגשגו.
2. דובים וזאבים עולים במספרם על בני האדם סביב אתר האסון בצ'רנוביל
בעוד שנאסר בהחלט על בני אדם לחיות באזור ההדרה של צ'רנוביל, מינים רבים אחרים התיישבו שם. דובים חומים, זאבים, לינקס, ביזון, צבאים, איילים, בונים, שועלים, גיריות, חזירי בר, כלבי דביבון, ויותר מ -200 מיני עופות יצרו מערכת אקולוגית משלהם באזור האסון בצ'רנוביל. יחד עם בעלי החיים הגדולים יותר, מגוון דו-חיים, דגים, תולעים, חרקים וחיידקים הופכים את הסביבה הלא מאוכלסת לביתם.
The fox in Pripyat town, Chernobyl Exclusion Zone
3. רוב בעלי החיים בצ'רנוביל לא נראים אחרת לעומת עמיתיהם שאינם בצ'רנוביל
מדריכי טיולים אומרים למבקרים לא ללטף חיות בצ'רנוביל בגלל חלקיקים רדיואקטיביים פוטנציאליים בפרוותם, אך ישנם ביולוגים שהופתעו מכך שהשכיחות של מוטציות גופניות נראית נמוכה ממה שפיצוץ הקרינה היה מציע. היו כמה מוזרויות שנרשמו באזור – כמו לבקנות חלקית בין סנוניות אסם – אך החוקרים סבורים שהמוטציות החמורות התרחשו בעיקר לאחר הפיצוץ. חיות הבר של ימינו נורמליות במספר הגפיים הרגיל שלהן ואינן זוהרות.
Two giant black catfishes swimming in the pond with other small fishes in Chernobyl Zone radiation, nuclear catastrofe
4. היעדר בני האדם מחזיר את צ'רנוביל להיות אזור שומם מבחינה אנושית, אך שוקק חיים מבחינת הטבע, הצמחייה וחיות הבר
אסון צ'רנוביל מציג ניסוי לא מכוון כיצד כדור הארץ היה נראה ללא בני האדם. ציד אינו חוקי בהחלט ולא מומלץ לגור באזור ההדרה של צ'רנוביל. ככל שיש פחות בני אדם, כך הטבע יכול לבסס את עצמו מחדש ללא קשיי פעילות אנושית. שמורת טבע רשמית שנוצרה לאחרונה בצד הבלארוסי של האזור מהווה למעשה את הניסוי הגדול ביותר באירופה להתילדות מחדש. שם בעלי חיים מאבדים את הפחד שלהם מבני אדם. למעשה, כמה מינים חיים בפועל טוב יותר באזור ההדרה של צ'רנוביל מאשר מחוצה לו. זאבים נמצאו בשפע פי שבעה במקום מאשר באזורים אחרים שאינם רדיואקטיביים. איילים, צבי איילים, צבאים אדומים וחזירי בר התגלו כמספר דומה בתוך האזור המזוהם בהשוואה לאלה שבשלוש שמורות טבע לא מזוהמות בבלארוס.
5. סוס פרא בסכנת הכחדה עושה קאמבק בזכות צ'רנוביל
אקולוגים המתמחים בחקר השפעות הקרינה על חיות הבר בצ'רנוביל, הבחינו כי סוסים של פשבאלסקי – זן בר בסכנת הכחדה שמקורו במונגוליה – משגשגים בתוך האזור של צ'רנוביל. בסוף שנות התשעים שוחררו כ -30 סוסים מזן פשבאלסקי בצד האוקראיני של האזור. תמונות של סוסים בוגרים וצעירים הראו גם כי אוכלוסיית סוסי הבר מתרחבת.
Przewalski Horses in the death zone around Chernobyl in the Ukrain in wintertime.
6. אתה יכול לאמץ גור מצ'רנוביל
מאות כלבים – צאצאי כלבים שננטשו על ידי בעליהם במהלך פינוי האתר ב- 27 באפריל 1986 – הפכו את האזור השומם לביתם. עד שנת 2018, זה היה בלתי חוקי להוציא כל בעל חיים מהאזור בגלל הסיכון לזיהום קרינה. אבל עכשיו, גורים שמנוקים מקרינה מקבלים הזדמנות למצוא בית חדש. בראש הניהול של קרן העתיד הנקייה, תוכנית הניהול והאימוץ מבטיחה כי הכלבים המשוטטים מנוקים ומחוסנים כך שהם יהיו בריאים ומוכנים לאימוץ.
אוכלוסיות של חיות בר גדולות, כגון ביזונים, איילים וזאבים מתחדשות בחלקים מאירופה, במאמץ להחזיר את הנוף למראה בראשית. הביזונים נהגו לשוטט ברחבי אירופה, אך ניצודו בהרחבה על ידי בני אדם. עם זאת, אוכלוסייה קטנה נותרה בשבי ובשנת 1954 חלקם שוחררו למזרח פולין. מאז הם הובאו מחדש למספר מדינות אחרות, כולל הולנד, שוויץ וחלק אחד של מערב גרמניה. מספר קטן של איילים חי תמיד בפולין, שם איסור ציד פירושו שגם עדריהם גדלו.
למרות שיש משהו כמעט אגדי ברעיון ששטחי האדמה הופכים פראיים ומוצפים על ידי חיות מלכותיות, זה לא נוסטלגיה רומנטית. תומכיה של תנועת Rewilding מאמינים שזה יכול לעזור להגן על המערכות האקולוגיות שלנו מפני שינויי אקלים. למערכת אקולוגית שיש בה הרבה מינים ומערכות שונות יש סיכוי טוב יותר לא לקרוס כתוצאה משינויי האקלים, ועליית הטמפרטורות. יונקים גדולים עוזרים להגדיל את המגוון הביולוגי. טורפים גדולים כמו זאבים או לינקס משנים את התנהגות טרפם והופכים אותם לתחרותיים יותר. אוכלי עשב גדולים, כמו ביזונים, שומרים על שטח עשב פתוח על ידי מרעה של עצים צעירים. זה חשוב במיוחד במרכז ובמערב אירופה, שכן חלק גדול מהאדמות עוברות עיבוד במשך מאות שנים. כאשר בני אדם נסוגים מאזור, עצים נוטים להשתלט על השטח – חדשות רעות עבור המינים הרבים שמעדיפים את תנאי השדה. אבל אם אוכלי עשב גדולים נמצאים בסביבה, ניתן לשמור על טלאי יער ושטח פתוח באופן טבעי. מגוון בתי גידול אלה מביא למגוון ביולוגי טוב יותר ובתורו לחוסן כללי גדול יותר.
ניתן להחזיר בעלי חיים באופן פעיל מהשבי לטבע, כפי שקרה כבר במקומות אחרים באירופה, או לאפשר להם לחזור באופן טבעי. גרמניה ראתה עלייה עצומה באוכלוסיות זאבים, בונים וכלבי ים אפורים בעשורים האחרונים כתוצאה מאיסורי ציד. לגבי החשש מפני נזקי יבול והתנגשויות בנתיבי התנועה, הרשויות הגרמניות מתכוונות ללמוד מעמיתיהם הפולנים כיצד מתמודדים עם האתגרים בהצלחה. התשובה עשויה להיות בצד הפולני של הגבול, שם ביזונים ואיילים חיים בשלווה לצד בני האדם כחלק ממסורת ארוכת שנים.
