בשביל הקן הציפורים יקחו שערות משועלים, רקונים, כלבים, וגם מאתנו

מחקר חדש מראה שכמה מינים של ציפורים לא מסתפקים באיסוף שיער בשטח אלא גונבים אותו מיצורים חיים כדי לחמם את הקן. חוקר: "הם נועזים, הרפתקנים ופיקחים".

ריקי שחם - ציפור ורקון

כפי שיעיד כל מי שניסה אי פעם לאכול צ'יפס בחוף הים, גניבת אוכל על ידי ציפורים אינה התנהגות נדירה. למעשה, ציפורים רבות מיומנות בביצוע גניבות נועזות וחצופות. חוקרים תיעדו כמה מינים של ציפורים — עקעקים, סוכיים ודיות מצויות — בוזזים פריטים מגוונים, מפסולת פלסטיק ועד לתכשיטים יקרים, לצורך קישוט הקן שלהם, ויש גם ציפורים שמגלות עניין רב בשערות ומוכנות לעשות מאמץ גדול כדי להשיגן.

שערות של כלבים, דביבונים ואפילו בני אדם נמצאו בקנים של ציפורים, ומדענים סבורים שהן משפרות את הבידוד שלהם. במשך שנים חוקרים הניחו שציפורים אוספות שערות שנשרו או תולשות שערות מפגרי יונקים. ואולם מחקר חדש, שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Ecology, מלמד שכמה מינים של ציפורים, למשל מינים שונים של ירגזי (chickadees ו־titmice) — לא מסתפקים באיסוף שיער בשטח אלא גונבים אותו מיצורים חיים.

ריקי שחם - ציפורים עושיות השלמות לקן

המחקר, שהתבסס ברובו על ניתוח של סרטוני יוטיוב, מציג אינספור דוגמאות של ציפורים תולשות קווצות שיער מיונקים חיים, כולל בני אדם. לתופעה הזאת, שמחברי המחקר מכנים kleptotrichy (דחף לגנוב שיער), יש תיעוד נרחב ברשת הודות לצפרים. אבל זו הפעם הראשונה שחוקרים מכירים בתופעה באופן רשמי.

"זו דוגמה נוספת לתופעה שספרות המחקר התעלמה ממנה, אבל היתה מוכרת לכולם בקהילת חובבי הציפורים", אמר הנרי פולוק, חוקר בפוסט־דוקטורט במחלקה לאורניתולוגיה באוניברסיטת אילינוי ואחד ממחברי המחקר הנוכחי.

באביב שעבר, בזמן שפולוק השתתף בספירת הציפורים השנתית שעורכת האוניברסיטה שלו, נתקלה עינו בירגזי ממין tufted titmouse, שעופף בסמוך לדביבון שהיה שקוע בשינה עמוקה על ענף של עץ. הציפור הקטנה התקרבה לדביבון יותר ויותר ואז החלה לתלוש קוולות שיער מהפרווה שלו. היא הצליחה למלא את המקור שלה בפרווה יותר מעשרים פעם בלי להעיר את הדביבון.

ריקי שחם - ציפור לוקחת פרווה מכלב

לאחר שהיה עד לגניבה המקסימה הזאת, פולוק החל לחפש בספרות המדעית תיעוד של התנהגות דומה. הוא מצא תיעוד של 11 מקרים בלבד של ציפורים שגנבו שיער מיונקים. בין השאר נתקל בתיאור של דבשניים תולשים שיער מקואלות, ותיעוד מ-1946 של ירגזי תולש שיער מזנב של סנאי אדום. מאחר שזה לא סיפק אותו, פולוק החל לחפש תיאורים של התנהגות כזאת מחוץ לספרות המדעית. החיפוש הזה היה מוצלח הרבה יותר.

בחיפוש פשוט ביוטיוב פולוק מצא קרוב למאה סרטונים המתעדים ציפורים גונבות שיער של יונקים. ב-93% מהסרטונים שמצא נראים ירגזים תולשים שיער מכלבים ומבני אדם (במקרה האחרון, בהצלחה מעטה). ב-7% מהסרטונים כיכבו ירגזיים (Parids) שהתגנבו כדי לחטוף שיער מדביבונים, מחתולים ומכלבים, ובאחד מהם הם נראו גונבים שיער מדורבן. התברר לפולוק שלא רק שההתנהגות הזאת נפוצה, במיוחד בקרב ירגזיים, אלא שהיא מוכרת היטב לחובבי ציפורים.

ריקי שחם - ציפור לוקחת שיער לקן
SONY DSC

"הייתי עד לזה בעצמי", אמר דניאל בלדסרה, חוקר אקולוגיה התנהגותית של ציפורים בערים, מאוניברסיטת ניו יורק באוסווגו. גרתי פעם בבית שבמרפסת שלו היו מתקנים להאכלת ציפורים. הלברדור שלי היה יושב שם וירגזיים היו נוחתים עליו ותולשים את הפרווה שלו בלי בושה", אמר בלדסרה, שלא היה מעורב במחקר הנוכחי. "זה הדבר הכי מתוק שראית מעודך". בלדסרה אינו מופתע מכך שהתופעה נפוצה בקרב ירגזיים, משום שמדובר ב"בעל חיים שמתאים לו לפתח התנהגות כזאת. הם נועזים, הרפתקנים ופיקחים מאוד".

ריקי שחם - ציפור גונבת פרווה מחיה ישנה

בלדסרה ופולוק סבורים שהציפורים גונבות שיער בשביל הקן שלהן. Tufted titmice וירגזיים אחרים "מקננים בתחילת האביב כשעדיין קר, לכן חשוב להם לשמור על החום בקן שלהם", אמר בלדסרה. סקר של ספרות מדעית שעוסקת בקנים של 51 מינים של ירגזים העלה שנמצא שיער של יונקים ב–44 מהקנים. כל שבעת המינים שבקנים שלהם לא נמצא שיער חיים באזורים חמים יותר.

פולוק מקווה שמחקרים נוספים יסייעו לחוקרים ללמוד אילו חסרונות ואילו יתרונות יש לגניבת שיער, וכמה נפוצה ההתנהגות הזאת בקרב ציפורים. הוא גם מקווה שהמחקר הנוכחי ימחיש את החשיבות שיש לידע שמבוסס על הקהילה ועל מקורות אחרים שאינם מקובלים במדע. "כמדען אתה צריך להיות פתוח לבדוק מקורות מידע חלופיים. אני חושב שבמקרים רבים מזלזלים בספרות פופולרית, ובפרט מזלזלים בקהילת הצפרים וחובבי ציפורים".

שלכם, ריקי שחם.

האיש שאסף כבר למעלה מ 8 מיליון חתיכות אשפה

כל יום הוא יום כדור הארץ עבור דניאל טובן. הוא לא עשה את הבלגן הזה, אבל הוא מנקה אותו. אדם אחד בצפון קרוליינה יוצר את השינוי שהוא רוצה לראות בעולם על ידי ניקוי אשפה ברחבי המדינה. איש הסביבה הרים עד היום למעלה מ – 8 מיליון חתיכות אשפה. דניאל דוגל בעולם נקי יותר, והוא הפך את ניקוי הטבע והסביבה מאשפה לתחביב שהוא נהנה ממנו בעשור האחרון. הוא החל לנקות את עולמנו מאשפה בזמן שלמד באוניברסיטת מדינת צפון קרוליינה ומעולם לא הביט לאחור, כך על פי אתר האינטרנט שלו. עד כה מדווח כי הוא אסף למעלה מ – 8 מיליון חתיכות אשפה מהטבע ומילא 8,300 שקיות.

"כשהייתי סטודנט במדינת צפון קליפורניה, גיליתי שניקוי זרם הנחל זה כמו דאגה למרחב המקודש שלי. יכולתי ללכת לשם ולהרגיש הכי טוב עם עצמי, ותוך כדי גם לעשות שינוי."

טובן אוהב את הטבע והסביבה ומגביר את המודעות למציאות הזיהום בדף ה TikTok הפופולרי שלו, שם צבר מעל 375,000 עוקבים. בקליפים המהירים טובן מסביר לעיתים קרובות היכן הוא נמצא ומהי משימת הניקוי, כשהוא מקליט את עצמו ומעלה מונטז' מזורז של הטנדר לצלילי מוזיקה אופטימית.

אף שהוא תיאר את העבודה כ"סופר משמעותית", הוא הודה שהיא יכולה להיות מתישה. "אחי זה ממש לא נגמר", אמר בסרטון שהתקיים לאחרונה. "אני מנקה אשפה בצידי הכבישים כמו כל הזמן, ואותם כבישים מתלכלכים. ניקיתי את הכביש הזה כמו בשבוע שעבר. אז בואו ננקה את זה שוב," הוא אמר והתחיל לעבוד.

בסרטון וויראלי שנצפה יותר מ – 2.4 מיליון פעמים, טובן השתכשך בנחל בסרבל ובמגפיים, והעמיס המון זבל לקאנו, חתיכה אחר חתיכה. TikTokers שיבחו את הטיפול ההתחשב שלו, אך הסכימו שגודל האשפה העצום היה קורע לב.

"עשיתי את זה כל כך הרבה עכשיו שזה חלק מהאישיות שלי. כל מי שעשה כתחביב מספיק זמן זה קצת נטמע בו." אמר והמשיך במסע הצלב הפרטי שלי, תוך שהוא משתף ללא הרף באתרים וברשתות, ומחלק טיפים לאוהבי הטבע והסביבה כיצד אפשר גם לתרום לניקיון הפלנטה.

שלכם, ריקי שחם.

האיש העיוור וחברו הטוב ללא הזרועות שתלו למעלה מ – 10,000 עצים בסין

זה לא קורה לעיתים קרובות, אבל מדי פעם אתה שומע סיפור על אנשים שמתגברים על כל הסיכויים לעזור לאחרים וזה משנה לחלוטין את נקודת המבט שלך על העולם. סיפורם של ג'יה האיקסיה וג'יה וונקי הוא בהחלט אחד מאלה. האיקסיה וונקי הם שני גברים בני 53 מסין שהתמודדו עם אתגרים מדהימים בחייהם. האיקסיה נולד עם קטרקט מולד שגרם לו להיות עיוור בעין אחת. לאחר מכן הוא איבד את ראייתו בעינו הטובה האחת לאחר תאונת עבודה בשנת 2000. וונקי איבד באופן טרגי את שתי זרועותיו בתאונה כשהיה בן שלוש בלבד.

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

למרות הכשלים הפיזיים שלהם, האיקסיה וונקי נותרו נחושים לחלוטין לחיות את החיים במלואם. שני החברים הכי טובים האלה עוזרים אחד לשני לנווט בעולם וכשהם ביחד אין דבר שהם לא יכולים לעשות. תוספת לסיפור הידידות המדהים שלהם היא העובדה שהזוג הצליח לשתול מעל 10,000 עצים במהלך עשר השנים האחרונות.

"אני הידיים שלו," אמרה האיקסיה. "הוא העיניים שלי. אנחנו שותפים טובים."

הזוג נפגש בשנת 2001 כאשר שניהם נאבקו למצוא עבודה בגלל מוגבלותם. אף אחד מהם לא רצה "לוותר" על החיים, אז הם הגו תוכנית לשתול עצים כדי להרוויח כסף. על ידי נטיעת עצים הם יוכלו להחזיר לקהילה ולהבטיח עתיד טוב יותר לאחרים. מתוך מחשבה על רעיון זה, הם החלו להשכיר שלושה דונם אדמה מהממשלה והתחילו לעבוד.

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

האיקסיה וונקי קמים כל יום בשבע בבוקר ויוצאים לשתול עצים. כשהם מגיעים לנהר הם צריכים לעבור כדי להגיע לאתר שלהם, וונקי נושא את האיקסיה לצד השני.

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

הכסף צפוף, אך הצמד נחוש לחדש יערות באדמתם. כשהם לא מצליחים לקנות שתילים חדשים, הם משתמשים בענפים וחוטרים מעצים מבוגרים כדי להנביט חיים חדשים.

העבודה דורשת סבלנות רבה ופירות עמלם לא תמיד ניכרים לעין. אבל מספיק לראות שתילים צעירים גדלים סנטימטר אחר סנטימטר בכדי להבין לשקט הנפשי של האיקסיה וונקי.

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

"אנחנו עומדים על הרגליים שלנו", אומר וונקי. "פירות עמלנו טעימים ומתוקים יותר. ואנו מוצאים שלום בלבנו."

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

מספר אנשים נדיבים התנדבו לעזור להאיקסיה ולנקי לאחר ששמעו את סיפורם; מיטיב חביב אחד הציע לשלם עבור ניתוח שיכול לעזור להחזיר את הראייה של האיקסיה, ואחר תרם כסף לקצבתם כדי להבטיח שיש להם תמיד גג טוב מעל הראש ומספיק אוכל לאכול. "הם עוזרים לנו לתקן את הכלים שלנו, להשקות את העצים ולקצץ את העשבים," אומרת האיקסיה. "הם אפילו קנו לנו שתילים לשתול."

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

מבחינת האיקסיה, ידיעות אחרונות של רופאים פירושן שעיוורונו עשוי להבריא במהרה. כרגע הוא נמצא ברשימת ההמתנה לתורם, לאחר שנאמר לו שהוא מועמד מתאים להשתלת קרנית. אבל אם הוא יחזיר לעצמו את ראייתו, הוא נחוש בדעתו שימשיך לשתול עצים עם וונקי. "לא משנה אם הראייה שלי תחזור או לא, אני אמשיך בעבודתי עד לנשימתי האחרונה," הוא אומר.

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

האין זה מדהים לפגוש אנשים המלאים ופועלים בכל כך הרבה חמלה!

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - שני החברים ששתלו יחדיו 10,000 עצים

הספנית שהקיפה את העולם

בשנות השמונים הייתה טרייסי אדוארדס הבריטית נערה מרדנית, שברחה מהבית והתגלגלה בדרך לא דרך לעבודה על יאכטה ששטה לרודוס. כך נולדה התשוקה שלה לשיט וככה ניצתה בה התחושה הפנימית העמוקה שהיא נועדה לעשות את זה בדיוק. כמה שנים אחר כך, ב–1989, הפכה אדוארדס לסמל, אייקון נשי פורץ דרך, כשצוות של מלחיות בהנהגתה השתתף במרוץ וויטבורד ליאכטות, המרוץ הארוך והמסוכן ביותר שמקיף לאורך חודשים ארוכים את העולם. היא לא רק הייתה האישה הראשונה להתחרות במרוץ ולא רק מנהיגת הצוות הכל־נשי הראשון בו, הסירה שהשיטו, ה"מיידן", גם ניצחה בשניים מהמקטעים הנחשבים ביותר במרוץ וזכתה להישגים אדירים.

ריקי שחם - טרייסי אדוארדס, "מיידן".

"מיידן" (עלמה), Maiden, הוא גם שמו של הסרט התיעודי הנפלא על המירוץ של אדוארדס וחברותיה. הוא מספר את סיפור ההרפתקה החלוצית שלהן לא רק כמותחן ספורט שהסכנות שהיו גלומות בו עותקות נשימה. הוא עוסק גם ברעות ביניהן ובעיקר בכמויות הרפש והלעג איתן נאלצו להתמודד כתגובה ציבורית, מטעם הקולגות הגברים שלהן במרוץ, ומכיוונה של התקשורת שזלזול וחוסר אמון הן מילים לא מספיקות כדי לתאר את יחסה אליהן.

ריקי שחם - טרייסי אדוארדס, "מיידן".

סיפורה מעורר ההשראה מופיע בסרט התיעודי החדש והמרתק של אלכס הולמס, מיידן, המתאר את 167 הימים האינטנסיביים של אדוארדס במירוצי ים ברחבי העולם. הסרט מציג גם סיפור מתוזמן ורלוונטי על נשים בוטחות בפירוק מחסומים והתגברות על סקסיות ממוסדת בקהילה מבודדת.

"אני מקווה שאנשים – ובמיוחד נשים – יראו שאתה לא צריך להיות מושלם כדי להצליח", אמרה אדוארדס בהקרנת הבכורה של הסרט התיעודי בניו יורק. "אם אתה עושה משהו שאתה לגמרי נלהב ממנו ומאמין באמת שאתה יכול לעשות את זה – אתה יכול לעשות את זה. הכל אפשרי. אני מקווה שהסיפור שלי מוכיח זאת בצורה ברורה. אנשים רבים לא חשבו שנוכל להתחרות, והשגנו זאת. האמנו בעצמנו.”

ריקי שחם - טרייסי אדוארדס, "מיידן".

הסרט התיעודי משלב למעשה צילומי ארכיון וראיונות חדשים עם אדוארדס ואנשי הצוות שלה, ובונה סיפור מותח על הפלגתם לאורך 32,000 מייל תוך מתן מבט אינטימי אל עולם השייט.

"הים הוא מאוד ישר, ואין רכילות מאחורי הגב שלך. הוא מספר סיפורים ממש מולך, ומה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל," אמרה אדוארדס – שעזבה את הבית כנערה ועברה לעיירת חוף, שם בסופו של דבר היא מצאה את דרכה לעבודות ביכטות. "וזה גורם לי להרגיש מי אני. אני מרגישה די במבוכה על היבשה לפעמים, וכשאני בים, אני לא צריכה להסתכל או להתנהג בצורה מסוימת. אני יכולה פשוט להיות ולהרגיש מי שבאמת אני. זה משחרר."

ריקי שחם - טרייסי אדוארדס, "מיידן".

כאשר אדוארדס החליטה להיכנס לסבב וויטבורד במרוץ העולמי – המכונה כיום מרוץ האוקיינוס ​​של וולוו – מעט היה מצופה ממנה. היא וצוות כל הנשים שלה ספגו הרבה לעג על שהעזו להצטרף למועדון הגברים בן העשורים הזה, ואמרו שהן לא מסוגלות להתמודד עם מרוץ כל כך תובעני.

ריקי שחם - טרייסי אדוארדס, "מיידן".

"לילה אחד בפאב, אמר איזה בחור, 'הי זאת את מסירת הנשים המטופשת ההיא. תחזרי הביתה. את אף פעם לא הולכת לנצח'." נזכרת אדוארדס. "אתה פשוט לומד ללכת משם. לא כעסתי על מה שהוא אמר; זה פשוט גרם לי להיות נחושה יותר. היו לנו את הכישורים והתשוקה, בדיוק כמו הגברים – ואם הם לא האמינו שאנחנו יכולים לעשות את זה, אז נראה להם. זו הייתה הגישה שלנו."

בסופו של דבר סיימה מיידן במקום השני במירוץ במהלך Whitbread בין השנים 1989–1990, וזכתה בשני מקצים יוקרתיים. זו הייתה התוצאה הטובה ביותר עבור סירה בריטית מזה 17 שנה – ועדיין נותרה התוצאה הטובה ביותר עבור צוות שכולו נשים.

ריקי שחם - טרייסי אדוארדס, "מיידן".

"אני גאה מאוד שהוכחתי שנשים מסוגלות להשיג הכול", אמר אדוארדס. "אבל מה שאני הכי זוכרת מהחוויה זה את האחווה שלנו והחברות שלנו. לחצות את קו הסיום ולהגיע לסוף יחד היה פשוט מדהים. כשנשים מצטרפות יחד, אנחנו יכולות לעשות הכל."

שייט נפלא, שלכם, ריקי שחם.

החיים מוצאים דרך: בחיפוש אחר יערות הגשם הנשכחים של אנגליה

הרבה מיערות הגשם הממוזגים של בריטניה הושמדו – אך לפעמים הוא יכול להתחדש. המרוץ עומד על מנת למפות את מה ששורד ולהשיב את מה שאנחנו יכולים.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

מעטים מבינים שבאנגליה יש אזורים של בית גידול נדיר בעולם: יערות גשם ממוזגים. לא קל להאמין לזה עד שחוזים בכמה מבתי הגידול המדהימים האלה. יערות גשם ממוזגים שופעים חיים. אחד המאפיינים המגדירים שלהם הוא נוכחותם של אפיפיטים, צמחים הגדלים על צמחים אחרים, לרוב במקומות לחים וגשומים כאלה. ביערות בקצה דרטמור, בעמקים אבודים ובערוצים תלולים-צדדיים, ניתן להבחין בענפים נוטפים טחבים, מעוטרים בחזזיות ושרכים.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

אולי שמעתם על שבר האזור המפורסם ביותר באנגליה של יערות הגשם הממוזגים: Wistman’s Wood, באמצע דרטמור. אזור עשיר באלונים מסוקסים ומפותלים, שמיקומו המרוחק המשתרע בתוך נוף ערפילי מנוקד עדרי כבשים, וסיפורים על כלבי רפאים שהעניקו השראה ל "כלבם של בני בסקרוויל" של סר ארתור קונאן דויל, יש לו מוניטין גדול למדי למרות גודלו הזעיר כל כך: שמונה דונם – כארבעה מגרשי כדורגל.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

יערות גשם ממוזגים, לעומת זאת, כיסו פעם חלקים גדולה בהרבה של אנגליה, ואפילו חלקים גדולים יותר מוויילס וסקוטלנד. מפה שהפיק האקדמיה כריסטופר אליס בשנת 2016 זיהתה את "האזור הביו-אקלימי" המתאים ליערות גשם ממוזגים בבריטניה – כלומר, האזורים שבהם הוא חם ולח מספיק כדי שבית גידול כזה ישגשג. אזור זה משתרע על כ- 1.5 מיליון דונם של אנגליה – כ -5% מהמדינה. לשם השוואה, כל כיסוי החורש של אנגליה כיום הוא רק 10%, ורבים מכך הם מטעי מחטניים.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

במילים אחרות, אנגליה איבדה מרבית מיערות הגשם שלה. עצירת כריתת יערות טרופיים נותרה חיונית לחלוטין, משימה שהופכת לחיונית יותר בגלל עלייתם של מנהיגים פופוליסטים אנטי-ירוקים כמו בולסונארו, נשיא ברזיל. אבל בזמן שמתנהל מאבק על יערות המזונס לא הרבה יודעים שכבר השמדנו את יערות הגשם של באנגליה. רבים מיערות הגשם של אנגליה אבדו מזמן, לצרכים של חקלאים מתקופת הברונזה וכורי פח מימי הביניים. אחרים אבדו לאחרונה במדיניות ייעור מכוונת אך מוטעית באופן עמוק, שהובילה לכריתת אלונים עתיקים ומכווצים לטובת אשוח סיטקה הצומח במהירות. ובמקומות רבים בהם יערות הגשם היו פורחים באופן טבעי, רעיית יתר על ידי כבשים – ששיניהם החדות אוכלות ברעב את כל השתילים – מנעו את חזרתן.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

אבל כיום שומרי הטבע מתחילים לבין שיותר חלקים של יער הגשם הממוזג באנגליה שרדו עד היום, יותר ממה שחשבו לראשונה. זה לא היה רק ​​העץ של ויסמן. יערות גשם נצמדים גם לאורך כל עמק נהר הדארט, נהרות בובי וטיין, והרבה מעבר לכך. הצוקים סביב הנהרות זרועים ערימות סלעים תלולים מדי אפילו עבור כבשים. במקום פורחים אלון, ליבנה וסוגי עצים רבים, שנובטים מפינות ונקיקים בין הסלעים, מרופדים בטחבים מוריקים, ואפיינים רבים של יערות הגשם הממוזגים, כגון החזזיות והשרכים.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

במקומות אחרים, יער גשם ממוזג לא רק בצליח לשרוד, אלא אף שגשג. ב Lustleigh Cleave, מדרון תלול על נהר בובי שהיה מרעה צחיח עד לפני מאה שנה, התחדשו פלאים כמה מאות דונם של יערות גשם. ציור של פסגת לוסטלי קליב מיום 1820 מראה סלעים חשופים, ורועה רועה את צאנו בבסיסו. כיום אותה נקודה מוסתרת כל כך על ידי עצים עד שאי אפשר לזהות אותה. נראה שזכויות מרעה משותפות ננטשו, יחד עם הנוהג הישן של התנפחות – שריפת הדלעת והדשא הסגול שמרבדים שטיחים של דרטמור – ומאפשרים ליער לחזור.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

אפילו "העץ של ויסמן", המוצג לעתים קרובות כל כך כשריד של תקופות הקרח, גדל משמעותית מאז התקופה הויקטוריאנית. השוואת צילומי העץ שצולמו כאשר ג'ק המרטש הילך אימים על לונדון עם תמונות Google Earth של ימינו מראה בית גידול שצמח בצורה דרמטית, הן בגודל העצים והן בגודל. יערות הגשם הנשכחים של אנגליה אינם רק עולם אבוד קדום: הם חיים, נושמים ומתרבים. כפי שג'ף גולדבלום משמיע בצורה בלתי נשכחת בפארק היורה: "החיים מוצאים דרך."

נרגש מהתגליות הללו, החליט Guy Shrubsole, אחד החוקרים העוסקים בשימור לפתוח בלוג – יערות הגשם האבודים באנגליה,  Lost Rainforests of England וביקש מאחרים להוסיף למפה של שברי יערות הגשם הממוזגים ששרדו במדינה. התגובות לא אחרו לבוא. פחות מחודש לאחר תחילתו, לבלוג היו מעל 10,000 צפיות, ונשלחתי כמעט 100 אתרי יערות גשם פוטנציאליים, מאזור האגמים לאקסמור, מעמקים נשכחים בדאלס יורקשייר אל מסרקות מבודדות בחוף דבון. אם אתה חושב שמצאת יער גשם ממוזג בקרבתך ורוצה להוסיף אותם למפה, אנא שלח לו את התמונות שלך.

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

מיפוי מה ששורד הוא רק החלק הראשון בפרויקט זה. השלב הבא הוא ניסיון להחזיר את יערות הגשם האבודים של אנגליה למשהו שמתקרב לתפארתם הקודמת. תהליך זה כבר מתנהל בסקוטלנד ובוויילס, שם נוצרו ארגוני צדקה ובריתות כדי להגן ולהצעיר את בתי הגידול המצומצמים שלהם ביערות הגשם. אין ספק שההתחייבות כזו לא תהיה קלה: למעשה, זו יכולה להיות עבודה לכל החיים. זה ידרוש לזהות לא רק את שברי יערות הגשם ששרדו, אלא גם את מי שבבעלותם ואת האדמה הסובבת אותם; לשכנע את בעלי הקרקעות השונים, חקלאים דיירים ופשוטי העם להפסיק לרעות את האדמות האלה, ולהשאיר אותם בצד כדי שיערות הגשם יתחדשו באופן טבעי; וזיהוי מקורות מימון כדי לתמרץ את החקלאים לעשות זאת, או לקנות את האדמה על הסף.

לממשלה תפקיד מרכזי בשיקום יערות הגשם האבודים באנגליה. היא תוכל להשתמש באסטרטגיית העץ האנגלית הקרובה שלה כדי לפתוח מימון למאמץ כזה. היא יכולה להורות לוועדת היערנות, שחוללה הרס כזה על יערות הגשם הממוזגים שלנו במאה ה -20, לתקן אותם ב -21. וזה יכול לנצל את ההזדמנות של פסגת ה- G7 הקרובה בקארביס ביי, קורנוול – שמתרחשת במקרה ממש ליד שבר של יער גשם ממוזג – כדי להתחייב על העולם העשיר לחידוש המערכות האקולוגיות הפגועות. נדרשת תנועה פופולרית – לא רק כדי להציל את יערות הגשם של האמזונס, אלא גם כדי להחזיר את יערות הגשם במקומות אחרים בעולם, ואנגליה ביניהם.

אז בפעם הבאה שאתה יוצא לטיול ביער אנגלי ומזהה שרכים הגדלים מענפים, חזזיות הנובטות כמו אלמוגים וגזעי עצים מבעבעים טחב, ייתכן שתלך דרך אחד מיערות הגשם הנשכחים של המדינה הזו. שלכם, ריקי שחם

ריקי שחם - יערות הגשם של אנגליה

למה בעלי חיים לא הולכים לאיבוד

ציפורים עושות את זה. דבורים עושות את זה. למידה על הישגי הניווט המדהימים של יצורים פראיים יכולה ללמד אותנו הרבה לאן אנו הולכים.

חתולים, עטלפים, כלבי ים, פילים, נצים אדומים, עש צועני, דיונונים, פינגווינים: במידה כזו או אחרת, כל חיה עלי אדמות יודעת לנווט – ובמידה כזו או אחרת, המדענים נשארים מבולבלים מאייך שהם עושים זאת.

ריקי שחם - ציפורים נודדות

למרות שאנו מפתחים תמונה ברורה יותר לאן בעלי החיים הולכים, עדיין יש לנו הרבה מה ללמוד כיצד הם מוצאים את דרכם. כי היצורים עם הטענה המהימנה שהם הנווטים הגרועים ביותר על פני כדור הארץ (אנו בני האדם) הפחיתו בהתמדה את הסיכויים שכל האחרים יגיעו לאן שהם צריכים להגיע, על ידי הפרעה למסלולים שלהם, פגיעה ביכולות איתור המסלול שלהם וביטול של היעדים שלהם. הטבע, ביצירתיות האינסופית שלה, המציא דרכים רבות לבעלי חיים להגיע מ- A ל B. ציפורים עפות, דגים שוחים, גיבונים מתנדנדים מענפי עצים, לטאות בזיליסק הולכות על מים וסלמנדרות המתכרבלות בכדור ומתגלגלות במורד. עכבישים מסוימים מסתובבים בכדורי בלון שהושתלו על ידי הבית, צפלופודים מסוימים משתמשים בהנעת סילון, וסרטנים מסוימים רוכבים על מינים אחרים. אולם, עם זאת כל בעלי החיים נעים מאותן סיבות: לאכול, לדאוג לדור ההמשך, ולברוח מטורפים. זו הפונקציה האבולוציונית של ניידות. הבעיה האבולוציונית שהיא מציגה היא שכל דבר המסוגל לנוע חייב להיות מסוגל לנווט – למצוא את אותה ארוחה, את אותו בן זוג ואת אותו מקום מסתור, שלא לדבר על הדרך חזרה הביתה.

ריקי שחם - נדידת הסלמון

כמה דוגמאות מרשימות ליכולת זו ידועות באופן נרחב. דגי סלמון שעוזבים את זרם הנחל בו נולדו חודשים ספורים לאחר הבקיעה יכולים לחזור בדיוק לאותו המקום אחרי שנים באוקיאנוס, כשלעתים הם חוצים תשע מאות מייל, ומטפסים לגובה שבעת אלפים מטרים לשם כך. יונות הבית יכולות לחזור לביתן שלהן יותר מאלף קילומטרים משם, תעוזה ניווטית שזוכה להערצה כבר עידנים. כבר לפני חמשת אלפים שנה, המצרים השתמשו בהם כסוג של דואר אווירי מוקדם.

ריקי שחם - יונת דואר

בכל חורף, בן למשפחת העורבים, מפצח האגוזים של קלארק, משחזר את האוכל ששמר בעבר לפני יותר ממאה קילומטרים רבועים עד ששת אלפים מקומות נפרדים. לובסטרי סלע נודדים בהמוניהם ממים קרים יותר לחמים יותר ושומרים על מסלול ישר לחלוטין, למרות זרמים חזקים ורצפת האוקיינוס ​​הלא אחידה.

ריקי שחם - לובסטרים נודדים

וכמובן מעשי הניווט הגדולים ביותר בממלכת החי: הנדידות למרחקים ארוכים שמבצעים מיני ציפורים רבים. אווזים הבר מקנדה חוצים את שמי הצפון, קריאותיהם מסמנות את בוא הסתיו והאביב. הם נוסעים ביום, בלהקות בין-דוריות, כאשר הציפורים הצעירות ביותר לומדות את הדרך מהזקנים. לעומת זאת, מרבית העופות הנודדים מטיילים בלילה, בכוחות עצמם, בהתאם למסלול פרטי. בשיא עונת הנדידה, יותר ממיליון מהם עשויים לעבור מדי שעה מעל ראשינו לאחר רדת החשיכה. האווז בעל הראש, הנודד מדי שנה ממרכז אסיה להודו השפלה, בגבהים המתחרים באלה של מטוסים מסחריים; בשנת 1953, כאשר טנזינג נורגי ואדמונד הילרי עלו לראשונה להר. אוורסט, חבר בצוות שלהם הרים את עיניו מהמדרונות וצפה באווזים בעלי ראש מתנוסס מעל הפסגה. או השחפית הארקטית המטילה את ביציה בצפון הרחוק אך חורפת על חוף אנטארקטיקה, במסעות שנתיים העולים על חמישים אלף מיילים. זה גורם לנדידה של ארבעת אלפים הקילומטרים של יונק הדבש להיראות לא מרשימה בהשוואה, עד שאתה מבין שהנוסע המסוים הזה שוקל רק סביב עשירית האונקיה. התדהמה היא לא רק שציפור בגודל כזה יכולה להשלים הפלגה כזו, רוחות סוערות וסופות רעמים, וכל זה שיצור כל כך זעיר יכול להכיל G.P.S. חזק מספיק כדי לשמור על המסלול.

ריקי שחם - אווזי בר בנדידה

באופן כללי לכל בעלי החיים האלה יש פיזיולוגיה היכולה להכיל מערכת ניווט המסוגלת למסעות כאלה. ציפור הנודדת למרחקים ארוכים חייבת לשמור על מסלולה ביום ובלילה, בכל מזג אוויר, לעיתים ללא ציוני דרך באופק. אם המסעות אורכים יותר ממספר ימים, עליה לפצות על העובדה שלמעשה כל מה שהיא יכולה להשתמש בו כדי להישאר באותו הכיוון משתנה ללא הרף, מגובה השמש לאורך היום וקבוצות הכוכבים מעל בלילה. ועליה לדעת היכן נמצא היעד בהשוואה למיקומה הנוכחי. מינים אחרים שעושים מסעות אחרים נתקלים בקשיים נוספים: כיצד לנווט מתחת לאדמה לחלוטין, או כיצד לנווט מתחת למימיו של אוקיינוס עצום ולכאורה לא מובחן.

ריקי שחם - לווייתנים נודדים

בעלי חיים רבים מנווטים באמצעות חושים הזרים לנו. יונים, לווייתנים וג'ירפות, בין היתר, יכולים לזהות אינפרא-סאונד – גלי קול בתדר נמוך שעוברים מאות קילומטרים באוויר ואף רחוק יותר במים. צלופחים וכרישים יכולים לחוש בשדות חשמליים ולמצוא את דרכם מתחת למים באמצעות חתימות חשמליות. ובעלי חיים רבים, החל מזבובונים ושרימפסים ולטאות ועטלפים, יכולים לתפוס את קיטוב האור, רמז ניווט מועיל שבין היתר יכול לשמש לקביעת מיקום השמש בימים מעוננים.

ריקי שחם - נדידת פילים

לחיות מסוימות יש בבירור מפה או "חוש מפה" – מודעות, מקורית מסתורית, לאן הם מושווים לאן הם הולכים. עבור חלק מאותם בעלי חיים, קואורדינטות גיאוגרפיות מסוימות הן פשוט חלק מהירושה האבולוציונית שלהן. כל אותן ציפורים שיוצאות לנדידות הראשונות שלהן לבדן חייבות איכשהו לדעת באופן אינסטינקטיבי לאן הן הולכות.

ריקי שחם - הפינגווין הקיסרי

איך הם עושים את זה? נכון לעכשיו, התיאוריה המשכנעת ביותר היא שהם עושים שימוש בשדה המגנטי של כדור הארץ. כאשר מדענים חיפשו הסבר לממצאים כאלה ודומים, הם מצאו משקעים קטנים של מגנטיט, המגנטיים ביותר מבין המינרלים הטבעיים של כדור הארץ, במקורם של ציפורים רבות, כמו גם בדולפינים, צבים, חיידקים ויצורים אחרים. אך ישנם עוד תאוריות ומחקרים רבים מספור על השיטות בהם בעלי החיים מנווטים,  והיכולות הפיזיולוגיות, הכימיות והפיזיקאליות המופלאות העומדות לרשותם.

ריקי שחם - נדידת זברות

וכל הדוגמאות הללו הם טיעונים להמשך חידוד ההבנה שלנו לגבי יכולות הניווט של בעלי החיים. חלק ממה שאנחנו עומדים ללמוד עשוי להיות קריטי קיומי, לא רק עבור מינים אחרים אלא במיוחד עבור עצמנו. התובנה העיקרית שיש ללמוד מאייך שבעלי חיים אחרים עושים את דרכם ברחבי העולם אינה נוגעת להתנהגותם אלא להתנהגות שלנו: מציאת הדרך שעלינו ללמוד לעשות כעת אינה גיאוגרפית אלא מוסרית.

נסיעה טובה,

שלכם, ריקי שחם

ריקי שחם - ציפורים נודדות בלילה

נחיל הציקדות של פעם בכל 17 שנים מגיע

החל מסוף אפריל או תחילת מאי, ברגע שהאדמה תהיה חמה מספיק, מיליארדי ציקדות ייראו על פני תריסר מדינות בארצות הברית. בעוד כמה שבועות יתקיים מחזה טבעי בכל רחבי ארצות הברית – כזה שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם. מיליארדי ציקדות שעברו שנים בצמיחה סבלנית בחושך מוחלט, יופיעו סוף סוף, באופן מסונכרן, למסיבה סוערת בשמש.

ריקי שחם - ציקדה

עברו 17 שנה, והחרקים התקופתיים, הידועים גם בשם ברוד X, חזרו. הם נמצאים בחושך, ניזונים משורשים, פשוט חיים את חייהם הטובים ביותר עד שהזמן יתאים. ואז הם מחליטים שאולי הגיע הזמן לעלות ולמצוא בן זוג.

ריקי שחם - זוג ציקדות

החל מסוף אפריל או תחילת מאי, ברגע שהאדמה תהיה חמה מספיק, מיליארדי ציקדות ברוד אקס ייראו על פני תריסר מדינות, המשתרעות מאילינוי למערב, ג'ורג'יה מדרום, וניו יורק לצפון מזרח. הציקדות הצעירות, המכונות נימפות, עושות את דרכן מן האדמה ומטפסות מעלה כדי להשיל את עורן בפעם האחרונה ולהפוך למבוגרים. יהיה להם רק כמה שבועות לשיר, להזדווג ולהתחיל את המחזור שוב.

ריקי שחם - ציקדות

ישנם שבעה מינים של ציקדות תקופתיות בצפון אמריקה. ארבעה מינים חיים במחזור של 13 שנים, ושלושה במשך 17 שנים. הופעת השנה היא קבוצה המכילה את כל שלושת המינים בני 17 השנים, שנקראת גם בשם ברוד X.

מרבית הציקדות אינם עושים כניסה כה דרמטית על פני האדמה, למרות שלוקח להם שנתיים עד חמש שנים לגדול, לפחות כמה מבוגרים מהמינים השנתיים הללו מופיעים מדי קיץ, ובכמות קטנה בהרבה. מינים תקופתיים, בהם לכולם באופן עקבי אותו מחזור חיים לא ארוך, המגיע לשיאו בהופעה המונית, הם נדירים להפליא. והציקדות הם החרקים היחידים שהתפתחו כדי לחיות כך.

ריקי שחם - ציקדה יוצאת מנימפה

למה? חלק מהתשובה טמון מתחת לגיליונות של קרח עתיק. בתקופות הקרחונים של כמה מיליוני השנים האחרונות, הם ככל הנראה האריכו את מחזורי חייהם, מכיוון שעונת הגידול הייתה קצרה מכדי להשלים את ההתפתחות שלהם. הסיבה השנייה קשורה לאסטרטגיית ההישרדות שלהם מעל הקרקע, כהתגוננות מפני טורפים. ההסבר המקובל כיום למחזוריות משונה זו היא של ניצחון במרוץ החימוש טורף- נטרף. כאשר המחזוריות של מין נטרף היא שנתית, הטורף יתאים עצמו בקלות יחסית ויאמץ מחזוריות דומה. מספרים ראשוניים גדולים כמו 13 ו – 17 מקשים מאוד על טורף פוטנציאלי להתאים את עצמו למחזוריות הנטרף. כל מחזוריות מלבד 13 ו-17 תשאיר את הטורף ללא מזון שנים ארוכות ותביא להכחדתו. אם כך, נותרו רק טורפים מזדמנים המהווים מכשול לציקדה ששהתה מתחת לאדמה 13 (או 17) שנים. עם מכשול זה מתמודדות הציקדות באמצעות מספריהן העצומים. מאחר ואוכלוסיות שלמות צצות מהאדמה בבת אחת, אף טורף, מוכשר ככל שיהיה לא יצליח לפגוע ביציבות האוכלוסייה.

ריקי שחם - ציקדה שיצאה מנימפה

הציקדות זקוקות לעצים כדי להטיל עליהם ביצים ולהאכיל אותם, ולכן כריתת יערות היא הרסנית עבורם. הציקדות התקופתיות הן חלק מכריע במערכת האקולוגית. הנימפות הן מזון לבעלי חיים החיים מתחת לאדמה, והמבוגרים מאכילים כל טורף באזור. אפילו הציקדות הרבות שלא נאכלו מחזירות לעצים, כשהם מתפוררים הם הופכים לדשן בעצם.

אין שום בעיה לצאת לטבע ולצפות בתופעה הייחודית הזאת. אלפי בעלי החיים הקטנים שמזמזמים סביב עשויים ליצור תחושת אי נוחות לכמה מאתנו, בשל הרעש העצום שהן עושות. שירי החיזור ההמוניים שלהן עשויים להגיע לכדי 100 דציבלים (משהו כמו כביש סואן), אבל הציקדות אינן מזיקות. הציקדות עדינות מאוד, הן לא נושכות ולא עוקצות. הן לא נמשכות לאנשים; הן נמשכות לרעשים.

על ידי העלאת תמונות של הציקדות והקלטות משיריהם, המטיילים בטבע יכולים לעזור למפות את טווח הגידול של הציקדות מסוג ברוד X, לעקוב אחר אוכלוסייתם ולגלות ממקור ראשון עוד אחד מפלאי עולם החרקים הטבעי.

שלכם, ריקי שחם.

מדוע ציפורים יכולות לעוף מעל הרי ההימלאיה?

סיפור על חמצן, התפתחות וגורל הפלנטה שלנו. זה גם סיפור על אבולוציה, שהיא מחלקת המחקר והפיתוח של הטבע. וכיצד האבולוציה מנסה להמציא פתרונות. אך לעיתים לפתרונות אלה יש השלכות בלתי צפויות. איך הציפורים קיבלו ריאות כה גדולות? הם ירשו אותם מהדינוזאורים. אבל מדוע הדינוזאורים קיבלו אותם?

ריקי שחם - דינוזאור וציפורים

מה עושים האווזים בלונדון בינואר? בחורף הם גרים בדרך כלל באמצע הודו, ובקיץ הם גרים בקזחסטן או במונגוליה. אם אתה מסתכל על מפת כדור הארץ, אתה יכול לראות את המחסום בין קזחסטן להודו, הוא רכס הרי ההימלאיה, הגבוה בעולם. מדי שנה נודדים מיליוני אווזים מעל ההימלאיה, והם עושים זאת מזה מיליוני שנים. הם נצפו עפים בגובה 28,000 רגל. הם טסו מעל הר האוורסט! איך הם עושים את זה?

ריקי שחם - אווזי בר

נראה שהתשובה היא שלאווזי הבר, כמו לכל הציפורים – יונקי דבש, יענים, יונים – יש ריאות יעילות במיוחד. זה גורם לריאות שלנו – ולריאות של כל היונקים – להראות פרימיטיביים. כל היונקים, כולל אותנו, נושמים פנימה דרך אותו פתח שאנו נושמים החוצה. האם אתה יכול לדמיין מה אם מערכת העיכול שלנו הייתה עובדת באותה צורה? מה אם האוכל שהכנסנו לפה, לאחר העיכול, ייצא באותה דרך? זה לא נושא לחשוב עליו! למרבה המזל, לצורך העיכול, יש לנו הפרדה פנימה והחוצה. וזה מה שיש לציפורים עם הריאות: נקודה פנימה ונקודה החוצה. יש להם גם שקיות אוויר וחללים חלולים בעצמותיהם. כאשר הם נושמים פנימה, מחצית מהאוויר הטוב (עם חמצן) נכנס למרחבים חלולים אלה, והחצי השני נכנס לריאותיהם דרך הכניסה האחורית. כאשר הם נושמים החוצה, האוויר הטוב שנאגר במקומות החלולים נכנס כעת לריאותיהם דרך אותה הכניסה האחורית, והאוויר הרע (פחמן דו חמצני ואדי מים) נדחק החוצה מהיציאה הקדמית. כך שזה לא משנה אם ציפורים נושמות פנימה או החוצה: אוויר טוב תמיד הולך בכיוון אחד דרך הריאות שלהן, דוחף את כל האוויר הרע החוצה לפניו.

ריקי שחם - ציפורים קדמוניות

איך הציפורים קיבלו ריאות כה גדולות? הם ירשו אותם מהדינוזאורים. ציפורים הן דינוזאורים! אז, לדינוזאורים הייתה מערכת ריאות יעילה במיוחד, והם צעדו בהצלחה על כדור הארץ כמין הדומיננטי, החל לפני כ – 250  מיליון שנה ועד לפני כ – 65 מיליון שנה. אבל למה מלכתחילה הייתה לדינוזאורים מערכת ריאות העל הזו? כדי לענות על כך, עלינו לחזור אחורה, כאשר צמחים יצאו מהאוקיאנוס ליבשה, לפני כ – 450 מיליון שנה. קודם לכן חיי הצומח חיו רק באוקיאנוס: פני האדמה היו מדבר. כשראו הזדמנות, כמה צמחים חלוצים התכנסו ואמרו: "בואו נלך!" ונדדו מעלה ליבשה. אבל ברגע שהצמחים יצאו מהמים, הם גילו משהו שמעולם לא נאלצו להתמודד איתו באוקיאנוס: כוח המשיכה. באוקיאנוס, אם אתה צמח, אתה יכול פשוט לצוף, מכיוון שצפיפות הצמח אינה שונה כל כך ממים. מחוץ לאוקיאנוס, צפיפות הצמח גדולה הרבה יותר מאוויר, ולכן כוח המשיכה יכול למשוך אותו מטה. אז במשך עשרות רבות של מיליוני שנים, הצמחים ביבשה נאלצו להידבק כמו טחב למשטחי הסלעים. אך ברור שבאיזשהו שלב החליטו לקרוא תיגר על כוח המשיכה, שמעולם לא היינו צריכים להתמודד עם זה באוקיאנוס, אך ביבשה היווה בעיה.

ריקי שחם - צמחייה קדמונית

מדוע כוח הכבידה היה בעיה עבור הצמחים? הם רצו לעשות את מה שהם עשו באוקיאנוס, וזה לספוג הרבה אור שמש, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להיות גבעול ארוך ואז לקבל ענפים עם עלים בקצה הענפים ולמקסם את פוטנציאל לספיגת אור שמש. זה לקח כמיליון שנה, אך לבסוף מעבדת האבולוציה פיתחה את הלגינין, מולקולה נוקשה העשויה מפחמן ומימן. אם הצמח יספוג אותו לתאי גופו, הוא יקיים אינטראקציה עם מולקולות התאית התקינות שכבר יש לו, וזה ייצור מבנה יציב מאוד שיאפשר לתאים שלו להיות כמו לבנים, כך שהצמחים יוכלו לערום תא אחד על גבי השני, ולהגיע גבוה ככל שירצו. אז הצמחים בלעו את הליגנין בשמחה, ובוודאי שזה עבד בדיוק כמו שהאבולוציה תכננה, ותוך זמן קצר גבעולים, גזעים, ענפים, שורשים, עלים החלו לצוץ בכל רחבי כדור הארץ. ובאותה תקופה גם לא היה נדיר לראות צמחים בגובה של 300 מטר!

הבעיה היחידה הייתה שכאשר אחד העצים האלה הגיע לסוף חייו הטבעיים, חיידקים ונבגי פטרייה התכוננו לפרק אותו, וחידדו את הסכינים. אבל כשהגיעו לליגנין, הסכינים שלהם נתקעו: הם לא הצליחו לעכל את הליגנין. הדבר שהפך את הליגנין לחזק הביס את החיידקים והפטריות אז. אז הם אכלו את כל החלקים הרכים של הצמח והשאירו את העצמות, כלומר: הליגנין. בסופו של דבר עץ אחר ימות וייפול על גבי הראשון, ואז אותו הדבר היה קורה שוב, ועוד אחד ועוד אחד, וזה המשיך ככה במשך מאות אלפי, מיליונים, עשרות מיליוני שנים. בסופו של דבר, למעלה מ – 100 מיליון שנה של עצים ושרכים מתים וליגנין לא מעוכל הופקדו מתחת לפני האדמה. אנו מכנים את הזמן שרוב זה קרה עידן הפחמן. אך להתפתחות האבולוציונית יש גם השלכות לא צפויות. ובכן, פיקדון זה של ליגנין ייצר גל חמצן באטמוספירה. מכיוון שלכל אטום פחמימנים שנכנס לכדור הארץ, אטום חמצן אינו מנוצל בתהליך הריקבון. כמויות אדירות של פחמן (ליגנין) נכנסו לכדור הארץ, וכך הצטברו כמויות אדירות של חמצן באטמוספירה. כיום חמצן הוא 21 אחוז מהאטמוספירה. אבל לפני כ – 300 מיליון שנה חמצן היה הרבה יותר מ – 30%. היה כל כך הרבה חמצן, שחרקים, שיש להם דרכי נשימה מאוד לא יעילות, הצליחו להיות עצומים. לשפיריות היו מוטות כנפיים של שלושה מטרים. לדו-חיים – צפרדעים וכאלה – יש ריאות לא יעילות, והם הצליחו להיות גדולים כמו שולחנות אוכל.

ריקי שחם - שפיריות ענק

כעת התרחש מצב מסוכן מכיוון שרמות החמצן עלו מדי שנה והן עשויות להיות כעת על 35 אחוזים. עם ליגנין שאינו ניתן לעיכול, אין שום דבר שמונע ממנו להמשיך לעלות. מעבר ל 40% חמצן מכת ברק תגרום לכל האטמוספירה להתלקח, וכל הניסוי של החיים על כדור הארץ יסתיים. במשך מיליון שנה רמות החמצן ממשיכות לעלות. לבסוף, יש תא פטרייתי גאוני אחד שמתעורר באמצע הלילה וחושב, "יש לי את זה!" במשך כל 100 מיליון השנים הללו, מאז המצאת הליגנין, החיידקים ניסו ללעוס אותו, ופשוט לא הייתה להם את היכולת לעשות את זה: זה קשה מדי והם היו רכים מדי. אבל נבגי הפטריות הבינו מה עליהם לעשות. הם נאלצו למסור אנזים כימי מיוחד הממיס את הליגנין ומפרק אותו לחלקים קטנים יותר חיצונית. וכך המציאו ריקבון יבש.

ריקי שחם - פטריות טחב ביער

תהליך הריקבון מושך חמצן מהאטמוספרה וקושר אותו לפחמימנים, ומשחרר כתוצאה פחמן דו חמצני (CO2) ומים (H2O). זה מה שקורה כשעץ נשרף (חמצון מהיר מאוד), כשאנחנו מעכלים מזון (חמצון מתון), וכשחומר אורגני מתפורר (חמצון איטי).

לאחר שהובן סוד אופן החמצון של ליגנין, נבגים פטרייתיים וחיידקים החלו לפרק את כל העץ המת שעדיין לא היה מאובן, תוך שימוש בחמצן תוך כדי כך, וכך החמצן באטמוספירה החל לרדת במהירות. זה עבר משיא של מעל 30 אחוזים בתקופת הפחמן (לפני 300 מיליון שנה) לסביבות 12 אחוז בסוף התקופה הפרמית (לפני 250 מיליון שנה). אלה היו חדשות רעות לרוב החיים על פני כדור הארץ, מכיוון שהם התמכרו לרמת החמצן הגבוהה באופן חריג. תשעים וחמישה אחוזים מכל החיים על פני כדור הארץ מתו, נחנקים מאטמוספירה דלה בחמצן. זה היה אירוע ההכחדה הגדול ביותר בתולדות החיים על פני כדור הארץ.

חלק מחמשת האחוזים מצורות החיים שהצליחו לשרוד, בפיתוח אבולוציוני שלקח כמה מיליוני שנים עיצבו את הדבר המסובך מאוד הזה, מערכת ריאות עם נקודת כניסה ונקודת יציאה, עם עצמות חלולות ושקי אוויר לאחסון זמני של חמצן מהאוויר. זה היה יעיל במיוחד בהשוואה לכל מערכת ריאות קודמת ועשה שימוש מיטבי בחמצן המוגבל.

ריקי שחם - דינוזאורים

בעלי החיים שקיבלו את המתנה הזו מהאבולוציה היו הדינוזאורים. הריאות החדשות שלהם היו יעילות כל כך, שכאשר רמות החמצן התגנבו לאט לאט עד 20 אחוזים בעשרות רבות של מיליוני השנים הבאות, דינוזאורים הצליחו להגיע לגדלים אדירים. הריאות הסופר-יעילות של דינוזאורים רבים יכולים להעביר חמצן לכל חלק בגופם המסיבי. והעצמות החלולות סייעו להפחתת משקלם הכללי. וכאשר העופות התפתחו מהדינוזאורים הם הצליחו לעשות שימוש טוב מאוד במערכת הריאות היעילה ביותר הזו. אז זה הסיפור כיצד הדינוזאורים גדלו כל כך, ולמה אווזי הבר יכולים לעוף מעל ההימלאיה!

אך זה לא סוף הסיפור. כי יום אחד נכנס לתמונה פרימאט חכם מאוד, או כך לפחות הוא החשיב את עצמו, והכוונה היא שזה אנו בני האדם. לפני כ – 400 שנה מצא אותו פרימאט גאון שהוא יכול לחפור מתחת לפני האדמה ולחלץ את הליגנין המאובן הזה, שהפך לפחם ולשרוף אותו כדי לשחרר את האנרגיה שנלכדה כשהופקדה שם לראשונה. זה אפשר לציביליזציה לצמוח בקצב פנומנלי. זה היה סיפור הצלחה משמח פעם. עכשיו זה התחיל להיות בעיה גדולה.

תשעים אחוז מכל הדלקים המאובנים – פחם, נפט, גז – שאנו שורפים היום הופקדו בתקופות הדבונית, הפחמנית והפרמית. כל אותו פחמימן משוחרר כעת לאטמוספרה. כל הציוויליזציה שלנו מבוססת על שריפת דלקים מאובנים, שהיא תוצאה של מבנה הליגנין, וחוסר יכולתם של מיקרואורגניזמים – חיידקים ופטריות – מהעבר הרחוק מאוד לפרק אותו. מה שמביא אותנו לבעיה הגדולה שלנו. על ידי שריפת כל הדלקים המאובנים הללו אנו משחררים פחמן דו חמצני לאטמוספירה בקצב מהיר פי 500,000 מכפי שהופקד מלכתחילה. זה גורם לאטמוספירה של כדור הארץ להתחמם כל כך מהר עד שהיא תפגע בקרוב, אולי אף בצורה קטלנית, כפי שאנו כבר יכולים להיות עדים לתהליך ההרסני.

אלא אם כן, הציוויליזציה שלנו תגלה פתרון. ואם לא נפתור זאת, אז האבולוציה כדרכה תפתור זאת במקומנו, ותמצא את הנוסחה הנכונה, אבל אז כבר לא בטוח שנהיה בצד הנכון של המשוואה.

אז זה המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו. ולוואי שנשכיל לעבוד באותה המעבדה עם כוחות הטבע האדירים, ולא חלילה כנגדם. לחיי האבולוציה!

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - ממותה

שיר ציפורים חדש 'ויראלי' בקנדה גורם לדרורים לשנות את מנגינתם

שיר ציפורים חדש מתפשט כמו אש בקרב דרורים לבן-גרון, בקנה מידה שלא ראו מדענים קודם לכן.

ריקי שחם - ציפור דרור ביער

ציפורים לעיתים רחוקות משנות את המנגינות הקטנות שלהן, וכאשר הן עושות זאת, זה בדרך כלל מוגבל לסביבה המקומית, שם גרסאות שיר קטנות בעצם הופכות לדיאלקטים אזוריים. מחקר חדש מתאר חריג יוצא דופן לכלל זה, שבו שיר המושר על ידי דרורים לבן-גרון מתפשט ברחבי קנדה בקצב חסר תקדים. יתרה מכך, נראה כי השיר החדש מחליף את המנגינה הקיימת, המתוארכת עוד משנות השישים.

ריקי שחם - ציפור דרור עפה

ציפורים שרות כדי לסמן את שטחן ולמשוך בני זוג פוטנציאליים. באופן מסורתי, דרורים לבן-גרון במערב ומרכז קנדה שרים שיר המובחן בסיומו בן שלוש הצלילים. השיר החדש, שהתחיל ככל הנראה כניב אזורי בשלב כלשהו בין השנים 1960 ל -2000, כולל סיום ייחודי של שני תווים, והוא לוקח בסערה את קהילת הדרורים. מה שהופך את הסוף החדש לוויראלי כל כך הוא תעלומה עבור מחברי המחקר מאוניברסיטת צפון קולומביה הבריטית.

ריקי שחם - ציפור דרור על ענף

"השירים האלה נלמדים – אחרת גרסאות חדשות לא יתעוררו ולא יתפשטו. איפה שזה התחיל יכול היה להיות ציפור אחת, אבל לאחר מכן המנגינה נלמדת על ידי עוד ציפורים, והם היו יוצרים מורים לעופות אחרים. זה לא יתפשט מעוף אחד."

השיר החדש, שנשמע כעת מקולומביה הבריטית עד מרכז אונטריו – מרחק של יותר מ 3,000  ק"מ, התפשט בין השנים 2000 ל 2019, על פי המחקר. המנגינה הישנה נמצאת כעת בסכנת הכחדה.

ריקי שחם - ציפור דרור על עץ אורן

תרומתם של צפרים חובבים הייתה חלק בלתי נפרד מהמחקר. הקלטות שדה של דרורים לבן-גרון הועלו למאגר מקוון בשם eBird, המאפשר למדענים לעקוב אחר התפשטות הכפילה החדשה לאורך זמן ומרחב.

תוצאות המחקר, שכלל הקלטות רבות של הלהקות המכונפות, הראו כי השיר מקורו ככל הנראה ממערב להרי הרוקי, שם הוא היה להיט מוחלט כבר שנים, והתפשט בהתמדה ובמהירות מזרחה. עד שנת 2014 כל דרור לבן-גרון באלברטה שר את הכפילה החדשה, כאשר אוכלוסיות ציפורים נכבדות באונטריו גם ציצו את המנגינה המאושרת.

ריקי שחם - ציפור דרור מאכילה גוזלים בקן

נראה כי שטחי חורף של הדרורים הם גורם מרכזי בהסבר כיצד המנגינה החדשה התפשטה במהירות כה גדולה על פני שטח גיאוגרפי כה גדול. זכרים צעירים מגיעים לאזורי החורף שלהם ומתערבבים עם דרורים ממקומות שונים בארץ. כאן, הציפורים הצעירות לומדות את המנגינה החדשה ומחזירות אותה לשטחי ההזדווגות שלהן, שם היא נקלטת על ידי דרורים אחרים. לומר שהלחן החדש הופך לוויראלי זו הערכה מדויקת למדי.

ריקי שחם - ציפור דרור בשיח פטל

מדוע שיר הציפורים החדש כה מרתק נותרה שאלה ללא מענה. יכול להיות שהנקבות נמשכות לשירים שאינם מוכרים להן. נראה כי הדרורים הללו עשויים להעדיף לאמץ גרסאות שיר מעט חדשניות יותר מאשר השיר הנפוץ. עם זאת, נראה כי זה חייב להתאים לתבנית כלשהי, מכיוון שלעתים אתה נתקל בזכרים ששרים גרסאות אחרות שאינן תופסות.

אך נראה שהדרורים כבר מתעייפים מהשיר החדש. לאחרונה הוא מתחלף בגרסה חדשה בקולומביה הבריטית. החוקרים מקווים ללמוד עוד את שירי הציפורים האלה כדי לראות אם דרורי נקבה באמת מגיבות למנגינות חדשות, בתהליך שנראה כי הוא דורש חידושים מוסיקליים מתמשכים בקרב ציפורים מדהימות אלה.

אז הנה עוד משהו שאנו יכולים ללמוד אף מציפור קטנה, לא להיות תקועים כל החיים באותה המנגינה.

שלכם, ריקי שחם.

הבעלים הגדול ביותר של אדמות חקלאיות באמריקה הוא ביל גייטס

כשאתה חושב על ביל גייטס, אתה בטח חושב על טכנולוגיה, ולא על אדמות חקלאיות. ועדיין, כפי שנחשף לאחרונה ב- The Land Report, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר הוא הבעלים הגדול ביותר של שטחים חקלאיים בארצות הברית. ביל גייטס ואשתו מלינדה מחזיקים 242,000 דונם עצומים ב 18 מדינות. האדמות מוחזקות על ידי Cascade Investment, חברת האחזקות שמשפחת גייטס משתמשת בה למגוון השקעות.

ריקי שחם - מלינדה וביל גייטס

החקלאות היא גם אזור התמקדות מרכזי עבור קרן ביל ומלינדה גייטס, קרן הצדקה המסיבית המנוהלת על ידי גייטס ואשתו. הקרן שואפת "לתמוך בטרנספורמציה חקלאית כוללת בהובלת המדינה ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה ודרום אסיה", על פי אתר האינטרנט שלה. עמותה המקדמת סטנדרטים של חקלאות בת קיימא, ועליית החקלאות החכמה יותר.

ריקי שחם - האדמות של ביל גייטס

אמנם זה עשוי להיות מפתיע שמיליארדר טק יהיה גם בעל האדמות החקלאיות הגדול ביותר במדינה, אבל זה לא העניין היחיד גייטס מגלה בחקלאות. בשנת 2008 הודיעה קרן ביל ומלינדה גייטס על מענקים בסך של 306 מיליון דולר לקידום חקלאות בתשואה גבוהה ובת קיימא בקרב חקלאים זעירים באפריקה שמדרום לסהרה ובדרום אסיה. הקרן השקיעה עוד בפיתוח וריבוי של "גידולי על" העמידים בפני שינויי אקלים ופרות חלב בעלות תפוקה גבוהה יותר.

ריקי שחם - ביל גייטס ופרות לחלב

בשנה שעברה, קרן ביל ומלינדה גייטס הודיעה על הקמתה של עמותה חקלאית חדשה של ביל ומלינדה גייטס, הידועה גם בשמה Gates Ag One. המטרה של עמותה זו היא לספק לחקלאים קטנים במדינות מסוימות את הכלים הדרושים להפקת יבולים נוספים ולהסתגלות לשינויי האקלים.

ריקי שחם - ביל גייטס באפריקה

הסיבה לבסיס היא שהתשואה בחוות באפריקה שמדרום לסהרה ובדרום אסיה נמוכה ממה שהושג בשאר העולם. גייטס מתעניין זה מכבר בדרכים שבהן התקדמות פשוטה בטכניקות חקלאיות יכולה לשפר באופן דרמטי את איכות החיים באזורים מתפתחים. הוא דיבר בעבר ב  Gates Notes, הבלוג האישי שלו, על הערך הכלכלי של חקלאים המגדלים מזונות שונים.

ריקי שחם - מלינדה גייטס באפריקה

גייטס משתתף פעיל בחידושים שעשויים להגביר את ייצור המזון ולהפחית את בזבוז המזון, ובייצור סטנדרט אוניברסלי לחקלאות בת קיימא. השקעה בשטחים חקלאיים יכולה להיות דרך להשתתף באחד הדאגות הגדולות ביותר על פני כדור הארץ: הזנת העולם.

ריקי שחם - ביל גייטס וחקלאי

בעזרת הקרן שהקימו, ביל ומלינדה גייטס משתמשים במדע וטכנולוגיה כדי להשיג מספר יעדים ראויים – כולל מעבר של מיליוני אנשים מתוך עוני, שיפור בריאותם ורווחתם של אנשים, והקפדה על כך שלכל האנשים תהיה גישה להזדמנויות הדרושות להצליח בבית הספר ובחיים. ואחזקות השטחים החקלאיים הן חלק מהשאיפה למטרות ראויות לשבח.

ריקי שחם - חקלאיות באפריקה

גייטס מתמקד במחקר המסייע לחקלאים קטנים להחזיק את עצמם ולהסתגל לשינויי האקלים, ולהפוך את ייצור המזון במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית לפורה יותר, מתוך גישה של גמישות וקיימות.

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - ביל ומלינדה גייטס