צבעונים שבורים: כיצד נגיף העניק לפרח היוקרתי ביותר בעולם את יופיו

צומת עידנים בין אמנות ומדע, אקולוגיה ותרבות, פסיכולוגיה ומיקרוביולוגיה.

בשנת 1634 צייר רמברנדט את אשתו, ססקיה, כפלורה – אלת הפרחים והאביב הרומאים. פריחה אחת גדולה צונחת מעל אוזנה השמאלית מהזר המעטר את ראשה, מגמד את שאר הפריחות בהיקף ובהדר – צבעוני יחיד, עלי הכותרת המשי בוערים עם פסים של אדום ולבן.

הצבעונים האלה כבר לא קיימים. כיום, קרובי משפחתם הקרובים ביותר ידועים בשם Rembrandts. בימיו של הצייר, הציורים החיים האלה של צבע אקספרסיוניסטי העבירו את הדמיון האנושי על פני תרבויות, וגרמו לקסם ייחודי בהתפרצויותיהם הפתאומיות והמסתוריות של צבע ניגוד. גננים בכל רחבי הולנד, צרפת והאימפריה העות'מאנית שתלו צבעונים במאות, באלפים, בתקווה שחלקן יפרחו בדפוס הבלתי מוסבר הזה של פסים ציוריים. באותם מקרים נדירים ובלתי אסורים כאשר זה קרה, נאמר שהצבע "נשבר".

הגננים עשו מאמצים יוצאי דופן כדי לאלץ צבעונים להישבר, הטכניקות שלהם היו עדיין חסרות תוקף לשיטה המדעית שזה עתה נולדה. הם היו שותלים ערוגות של צבעונים לבנים, ואז מפזרים מעל אבקות פיגמנט. מהגוון הם קיוו לראות את עלי הכותרת הלבנים מקבלים פסים של גוון, בתקווה שמי גשמים ישטפו את הצבעוני בפיגמנט ואיכשהו יטביעו אותו בפרח לעתיד.

גם צמח מסחר חדש של שרלטנים, המבטיח מתכונים בטוחים (חלקם כוללים גללי יונים, אחרים מגבס אבק מקירות בתים ישנים) כדי לגרום לגוון של הצבעונים להישבר.

נוצר מעין מרוץ אחר אותו מרכיב מכריע ביופיו של הצבע ששיכר את ההולנדים, הטורקים, הצרפתים והאנגלים. בעיניהם הצבעוני היה פרח קסם מכיוון שהוא מועד להתפרצויות צבע ספונטניות ומבריקות. בנטיעה של מאה צבעונים, אחד מהם עשוי להיפתח ולחשוף את הריקמה הלבנה או הצהובה של עלי הכותרת המצוירים, כאילו במכחול המשובח ביותר וביד היציבה. אם צבעוני נשבר בצורה בולטת במיוחד – אם להבות הצבע המיושם הגיעו לשפתו של עלי הכותרת, נניח, והפיגמנט שלו היה מבריק וטהור ודוגמתו סימטרית – הבעלים שלו כמו זכה בלוטו. כי הצאצאים של אותו פרח יירשו את תבניתו וגווניו ויחייבו מחיר פנטסטי.

בתקופה שבה המיקרוסקופ עדיין היה חידוש הידוע למעטים מאוד, וכאשר גילוי פתוגנים תת-מיקרוסקופיים לא בקטריאליים היה במרחק של רבע מילניום, והמילה אקולוגיה הייתה מאתיים שנים  מהטבעה בשפה, גננים ורוכשי הצבעונים הנלהבים ורמברנדט לא ידעו שנגיף שהביא זן אחר אחראי לשבירת הצבע של הצבעונים; וירוס שגילויו ניצח את המסתורין שנקשר בצבעונים השבורים ושבר את הכישוף שיופיים הטיל על העולם.

צבעו של צבעוני מורכב למעשה משני פיגמנטים הפועלים במקביל-צבע בסיס שתמיד הוא צהוב או לבן וצבע שני, מונח, הנקרא אנתוציאנין; תמהיל שני הגוונים הללו קובע את הצבע היחיד שאנו רואים. הנגיף פועל על ידי דיכוי חלקי ולא סדיר של האנתוציאנין, ובכך מאפשר לחלק מהצבע הבסיסי להופיע. רק בשנות העשרים, לאחר המצאת המיקרוסקופ האלקטרונים, גילו המדענים כי הנגיף מופץ מצבעוני לצבעוני על ידי Myzus persicae, כנימת תפוחי האדמה האפרסק. עצי אפרסק היו תכונה נפוצה של גנים מהמאה השבע עשרה.

בשנות העשרים ההולנדים ראו את הצבעונים שלהם כמצרכים לסחר ולא תכשיטים לתצוגה, ומכיוון שהנגיף החליש את הפרחים שהוא הדביק, החלו המגדלים ההולנדים להיפטר מהם. השדות "המזוהמים" עם הזנים בעלי הצבע השבור נהרסו מיד, והתבטאות מוזרה מסוימת של יופי טבעי איבדה בבת אחת את האחיזה שלה על החיבה האנושית.

מאחלת לכל הקוראות והקוראים הנאמנים שלי שתמצאו פה ושם צבעונים שבורים לעטר בהם את גינותיכם ובתיכם. שלכם, ריקי שחם.