סופר המדע זוכה פרס פוליצר אד יונג משתמש בדוגמה של חדר חשוך: למרות שייתכן שיהיה מעט מה לזהות בחושך, ציפור בחדר תוכל לקלוט את השדה המגנטי של כדור הארץ. היה יודע לאיזה כיוון לטוס אם הגיע הזמן לנדוד. כלב היה מרחרח ריחות שונים שאדם לא יוכל להריח. נחש רעשן יזהה נוכחות של בני אדם בחדר על ידי חישת קרינת האינפרה האדומה שלהם.
"כל אחד מהיצורים האלה, יכול להיות שכולנו חולקים בדיוק את אותו מרחב פיזי ויש לנו חוויה שונה בתכלית של המרחב הזה", אומר יונג.
בספרו החדש, "עולם עצום", יונג חוקר את מגוון התפיסה בעולם החי ואת מגבלות התפיסה שלנו. הוא מציין שלכל חיה יש גישה לסביבה חושית משלה – המכונה "umwelt" – היוצרת "רסיס מציאות בהתאמה אישית". המילה באה מהמילה הגרמנית של 'סביבה', אבל לא משתמשים בה כדי להתכוון לסביבה הפיזית, אלא הכוונה לסביבה החושית, לסט הייחודי של ריחות, מראות, צלילים ומרקמים שיש לכל חיה גישה אליהם.
יונג מציין שבני אדם אינם יכולים לחוש את השדות החשמליים הקלושים שיכולים כרישים לחוש, או את השדות המגנטיים שצבי ים מזהים. האוזניים שלנו אינן יכולות לשמוע את קריאתם האולטרסאונדית של מכרסמים ויונקי דבש, ועינינו אינן יכולות לראות את האור האולטרה סגול שהציפורים והדבורים יכולות לחוש. אבל, הוא אומר, לדמיין את העולם כפי שבעלי חיים תופשים אותו פותח הערכה חדשה לפלאי הטבע היומיומיים.
"אם אתה מתחיל לחשוב על המבול של בעלי חיים אחרים, אתה מבין שהפאר של הטבע נמצא סביבנו. זה בחצרות האחוריות שלנו, זה בגנים שלנו, זה בגוף של כמה מהיצורים הכי מוכרים סביבנו, הכלב שלי, יונים ברחוב", אומר יונג. "זה פשוט גורם לדברים שהרגישו מאוד מוכרים להרגיש מופלאים חדשים".
שלכם, ריקי שחם.
מרגש לחשוב על האדם כיצור קטן בתוך מכלול גדול ועשיר של יצורי הטבע.
ממש מעניין.
מרתק לחשוב כמה התבונה של החיות שונה מזו שלנו.
בני אדם רחוקים מלהבין את הפוטנציאל הגלום בבעלי חיים. במובנים רבים, הם הרבה יותר מפותחים מאיתנו.