הקרחונים נמסים, וחושפים את הסודות של האנושות הקדומה

בשנים האחרונות החלה להתפתח "ארכיאולוגיית קרחונים": תחום מחקר חדש שהגיח עם פריטים שנחשפים תחת שכבות קרח עמוקות, ומספקים עדות דוממת לאורחות חיים רחוקים. בצד ההתלהבות, המדענים מודעים לממד העגום שבעבודתם, המתאפשרת הודות לשינויי האקלים.

רק לפני כמה שנים, היה אתר נונאלק שבאלסקה שרוי בקיפאון עמוק. אך העת האחרונה הביאה עמה בשורה, "הודות" לשינוי האקלים. לראשונה, מתאפשרת במקום חפירה ארכיאולוגית, בשכבת הקרקע המכונה "קפואת העד". עד כה, נחשפו בו יותר ממאה אלף פריטים שמורים היטב – ראיות ממשיות לנראטיב ההיסטורי של עם היופיק הילידי. אך אלסקה אינה הזירה היחידה: גם בנורבגיה, ברוסיה ובמונגוליה מתגלים אט אט שרידים חבויים שנשמרו בקרח – לעתים במשך אלפי שנים. כעת נאבקים החוקרים להציל את הפריטים, שמתחילים להתכלות עם גילויים.   

 רק לפני כמה שנים, היו אתרים רבים שרויים בקיפאון עמוק. אך התחממות כדור הארץ גרמה לשכבות הכפור ולקרחונים להצטמק ולהתכלות במהירות. תוך כדי כך, החלו להיחשף פריטים רבים שהיו מוטמעים בהן. כעת, פריטים אלה מספקים עדות דוממת לאורחות חיים רחוקים, שאליהם לא ניתן היה להגיע עד כה.

לשבור את הקרח 

ארכיאולוגיית קרחונים (Glacial Archeology) היא תחום חדש יחסית. הקרח נשבר, פשוטו כמשמעו, בקיץ 1991. מטיילים גרמנים שסיירו אז בצד האיטלקי של האלפים, סמוך לגבול אוסטריה, גילו גופת גבר שקועה למחצה בקרח. בתחילה סברו שמדובר במטפס הרים מהעת המודרנית שנהרג בתאונה. אך תיארוך פחמן חשף כי זהו גבר שמת לפני כ-5,300 שנים. הוא זכה לכינוי "אצי איש הקרח". אצי היה נמוך ומכוסה בקעקועים, בשנות ה-40 לחייו. הוא חבש כובע מעור דוב, ולבש כמה שכבות של בגדים שנתפרו מעורות של עזים ואיילים. לנעליו היו סוליות מעור דוב, והן רופדו בעשבים כדי שישמרו על חום רגליו. מלבד זאת, ציוד ההישרדות שלו כלל קשת ארוכה עשויה מעץ, חצים, גרזן עשוי ממתכת ו"ערכת עזרה ראשונה" מלאה בצמחים בעלי תכונות פרמקולוגיות חזקות.

שש שנים לאחר גילויו של אצי, נחשפו בשדות הקרח הנמסים של יוקון כלי ציד בני אלפי שנים. זמן לא רב לאחר מכן, התגלו ממצאים דומים במערב קנדה, הרי הרוקי והאלפים בשוויץ. שרשרת גילויים זו הגיעה לשיאה ב 2006, אז פקד את נורבגיה סתיו ארוך וחם. תנאי האקלים הובילו לחשיפה המונית של פריטים רבים, כמו למשל נעל בת 3,400 שנים מעור אייל. גילויה סימן את תחילת עידן החפירות באזורים הקפואים שבפסגות מחוז אינלנדט שבנורבגיה. ב-2011, נחנכה במקום תוכנית ארכיאולוגיית קרחונים שמומנה על ידי המדינה. מחוץ ליוקון, זהו פרויקט ההצלה המתמשך היחיד מסוגו.

ואולם, לצד ההתלהבות, המדענים מודעים גם לממד העגום שבעבודתם. קרייג לי משווה את ההרס שנגרם על ידי התמוססות הקרחונים לספרייה שעולה באש. "זה לא הזמן לעמוד ולומר מי אשם בדליקה. במקום זה צריך להציל ספרים רבים ככל האפשר למען הדורות הבאים", אמר.

המדענים מעריכים כי מהרגע שבו נחשפים חומרים אורגניים רכים כגון עור, בדים, וחצים – יש מרווח זמן של שנה לכל היותר שבו ניתן להצילם, לפני שהם מתפוררים ונעלמים לנצח. 

בואו נקווה שהקרחונים לא יעלמו מעולמנו, גם אם לא נחשוף את כל הסודות הטמונים בקרבם.

שלכן ושלכם, ריקי שחם.