הצבי בחצר שלך כאן כדי להישאר

A group of deer pass through a yard in New Hope, Pennsylvania. Photo by Mel Evans/AP

אוכלוסיית הצבאים במזרח ארה"ב התפוצצה וערים מנסות להשתלט עליה. אך האפשרויות העומדות בפניהן מוגבלות.

לפני עשור, צבאים היו מראה נדיר בסטטן איילנד. צבי לבן זנב נחשבים שנטשו את האי בסוף המאה ה -19, ונדחפו על ידי התפתחות האדם לשטח פתוח בניו ג'רזי הסמוכה. בשנת 2008 אוכלוסיית הצבאים המשוערת ברובע באורך 60 מ"ר של העיר ניו יורק הייתה רק 24.

ואז הצבי חזר, שחה על פני מפרץ ארתור קיל וראריטן מניו ג'רזי בחיפוש אחר בית גידול חדש. והם התרבו במהירות. סקר אווירי בקרב אוכלוסיית הצבאים בשנת 2014 העמיד אותו על 793. עד שנת 2017 ההערכה החדשה הייתה בין 1,918 ל -2,188, עלייה של 9,000 אחוזים בתוך תשע שנים בלבד.

A deer runs across the road in Pittsburg, New Hampshire. Photo by Jim Cole/AP

בדרגות שונות, עיירות וערים ברחבי צפון מזרח רואות התחדשות מתמשכת של אוכלוסיות צבאים בעשורים האחרונים, ככל שדפוסי הפרברים העמיקו ודרכי הציד דעכו. אם אתה גר במקום אחר מחוץ למרכז העירוני, כנראה שמת לב למגמה זו בעצמך.

צבאים חמודים. כולנו בכינו בסרט "במבי". אז מה הבעיה?

ובכן, יש כמה. צבאים רעבים יאכלו (או ירמסו) כמעט כל דבר בגינה, ויהפכו למזיק עבור בעלי בתים עירוניים ופרבריים. גלישת יתר של צבאים מדלדלת את תחתי החורש, ומאיימת על בית הגידול של ציפורים ועל התחדשות העצים. וכאשר צבאים משוטטים בדרך, התוצאות לא כל כך חמודות. על פי המבטח State Farm, כ -1.25 מיליון התנגשויות בין מכוניות לצבאים, איילים ואיילים מדי שנה בארצות הברית, ואלה גורמים לכ -150 הרוגים בבני אדם, ואינספור מקרי מוות בבעלי חיים, בכל שנה.

למרות כל המאמצים המקומיים להוריד את מספר הצבאים, תושבי שכונות גדושות צבאים לא צריכים לצפות שדברים ישתנו הרבה בקרוב.

"צבאים הם מה שאנו מחשיבים כמין קצה", אומר דייוויד דרייק, מומחה לחיות בר באוניברסיטת ויסקונסין – מדיסון. "כל מקום שיש בו שני סוגי צמחייה או יותר מתחברים יחד – אזור מיוער ושכונת מגורים או שדה – זה שולי צמחייה. אם אתה חושב על אזורים פרבריים, או על כל אזור שפותח לבני אדם, יש הרבה פיצול של בתי גידול."

צבאים אינם שמחים ביער העמוק – מרבית האוכל ביערות גבוה מכדי שיוכל להגיע אליו. הם מעדיפים "בית גידול קצה" – שולי היער, שם עצים מפנים את מקומם לאדמות עשב. או, נניח, במקום בו תת-חלוקה גובלת ביער. הפרבר האמריקאי הטיפוסי, על שילובו של שיחי נוי, מדשאות וכתמי עצים קטנים, הופך למפעל צבאים אידיאלי למדי.

ולמרעה בחצרות פרבריות יש יתרון נוסף לצבאים, מציין דרייק: שלא כמו ביער האמיתי, בעלי בתים בדרך כלל שותלים מחדש את הצמחייה שהם אוכלים, כך שהם יכולים לחזור ולאכול אותה שוב. "יש לך את המסוע הגדול הזה של אוכל באזורים פרבריים," אומר דרייק.

לא כולם יהיו מרוצים מכך. עבור כל בעל בית בסטטן איילנד שמתעצבן כשצבי מתרסק בחצרו ומוריד עץ, יש אחר שמאכיל אותם מידו. כמה צבאים הם רבים מדי הוא בעיקר בעיני המתבונן. לא משנה מה רגשותיהם כלפי שכניהם המורחבים, אמריקאים במקומות עשירים בצבאים יתקיימו איתם יחד בעתיד הנראה לעין. אם אתה שותל צבעונים (חביב על צבאים) בגינה שלך, צפה שתהיה לך חברה.

שלכם, ריקי שחם.