הסיס, הציפור שחיה בשמיים

הסיסים (Swifts) מבלים את כל זמנם בשמיים. מה המסעות שלהם יכולים לספר לנו? הסיסים הם קסומים כמו כל הדברים שקיימים קצת מעבר להבנה. פעם הם נקראו "ציפורי השטן", אולי בגלל אותם להקות צורחות הנראות כמו צלבים שחורים החגים סביב כנסיות עם רדת החשכה. אך למעשה הם יצורים של האוויר העליון, וטבעם לא מובן, מה שהופך אותם דומים יותר למלאכים. ובניגוד לכל שאר הציפורים הם מעולם לא יורדים אל הקרקע.

הם כל כך מהירים שאי אפשר להתמקד בהבעות הפנים שלהם או להתבונן בהם בנחת במשקפת. הם נראים כצלליות מהבהבות, טסים ב 30, 40, 50 מייל לשעה, צורות ציפורים הנעות במערבולות של גרגרים שחורים זהים על רקע עננים בהירים. לרוב אין שום דרך להבדיל בין ציפור לציפור, ולא לראות אותם עושים דבר מלבד לנוע ממקום למקום. אם כי לפעמים הסיסים עפים נמוך מעל הגגות, ואז ניתן להבחין באחד מהם פותח את פיו לרווחה, תוך כדי מעוף, כמו כריש מיניאטורי השוחה בין זרמי האוויר.

צפר שזכה לראותם מקרוב, ואף להחזיק אחד בידיו, תיאר אותם כחייזרים מעולם אחר, או כמו אותם דגי ים עמוק שנגררים בעל כורכם מהמצולות, וברור מאליו שהם לא אמורים להתקיים היכן שאנחנו. "נראה שעיניו אינן מסוגלות להתמקד בי, כאילו מדובר בישות מיקום חלופי שחושיה לא ממש יכולים למפות את עולמנו הפנומנלי", תיאר את הסיס שאחז בידיו לפני ששחרר אותו להיעלם בעולמו הטמיר בשמיים.

הזמן רץ אחרת עבור היצורים האלה. אם אתה מקליט את הצרחות הגבוהות והמתעקשות של סיסים ומאט אותן למהירות הנשמעת לאוזן האנושית, אתה יכול לשמוע איך נשמע קולם כשהם מדברים זה עם זה: שיחה פרועה, מבעבעת, עולה ויורדת, משהו כמו שיר משותף הנהיר רק להם.

הסיסים מקננים במקומות לא ברורים, בחללים חשוכים וצפופים: שקעים מתחת לאריחי הגג, מאחורי פירי אוורור, במגדלי כנסיות. הקנים שלהם עשויים מדברים שנחטפים מהאוויר: קווצות דשא מיובש, נוצות חזה של יונים, עלי כותרת של פרחים, עלים, שאריות נייר, אפילו פרפרים.

גופו של הסיס מותאם באופן מושלם לתעופה, והוא מבלה כמעט את כל חייו באוויר. הוא נוחת רק לצורך הטלת ביצים וטיפול בצאצאים. בעוד גוזלי סנוניות צעירים חוזרים לקנם לאחר הטיסות הראשונות שלהם, הסיסים הצעירים לא. ברגע שהם מטילים עצמם מחור הקן ונופלים אל חלל האוויר הם מתחילים לעוף, והם לא יפסיקו במעופם במשך שנתיים או שלוש. הם מוצאים את טרפם באוויר, אוכלים תוך כדי תעופה, ניזונים מחרקים מעופפים, מנקים את נוצותיהם, משחקים, מזדווגים, אוספים חומרים לקן,  מתרחצים בגשם, ואף יורדים מהר ונמוך כדי לשתות מים מהאגמים ונהרות, והכול תוך כדי מעוף, ללא שום עצירה על קרקע מוצקה, עץ או סלע, שום דבר פרט לאוויר, ביתם וממלכתם.

סיסים נפוצים מבלים רק כמה חודשים מעל שטחי הרבייה שלהם, כמה חודשים נוספים בחורף מעל היערות והשדות של אפריקה שמדרום לסהרה, ובשאר הזמן הם נעים, ועושים לעג לגבולות, עוברים ברחבי אירופה ובחזרה. הם אוהבים להתאסף באוויר המסובך והלא יציב מאחורי שקעי מזג האוויר כדי להתענג על שפע החרקים שם.

בימי הקיץ החמים, סיסיות שאינן יושבות על ביצים או מטפלות בגוזליהן עפות נמוך ומהיר סביב גגות וצריחים. מאוחר יותר הם מתאספים גבוה יותר בשמיים, קריאותיהם מוחלשות כעת כל כך באוויר ובמרחק, עד כי הם מתאחדים ללהקות ועולים מעלה מעלה עד שהם נעלמים מהעין. הם טסים יומם וליל על גבי הרוחות הגבוהות, וכמו ציפורים אחרות הם יכולים להרדים מחצית מהמוח שלהם, כשהחצי השני ער, ממש עפים מתוך שינה בה הטיסה היא אוטומטית, לפחות לתקופות קצרות.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, טייס צרפתי שביצע פעולות לילה מיוחדות כיבה את מנועו בגובה 10,000 רגל והחליק מטה במעגלים שקטים וקרובים מעל קווי האויב, רוח קלה נגדו, הירח המלא מעל. "מצאנו את עצמנו פתאום", כתב, "בין מעוף ציפורים מוזר שנראה היה חסר תנועה, או לפחות לא הראה שום תגובה מורגשת. הם היו מפוזרים בהרחבה ורק מטרים ספורים מתחת למטוס, והופיעו על רקע ים לבן של ענן." כך הוא דאה בין סיסים הנראים כשרויים בשינה עמוקה, כמו כוכבים שחורים זעירים שהוארו באור המוחזר של הירח. רק המטוס שהדמים מנועיו, השלווה במרומים, האוויר המרוחק, הקור, השקט, והציפורים הגבוהות המרחפות מעל ענן לבן תלוי בשינה.

אז בשעה שאנו טרודים בעיסוקינו החשובים על פני האדמה ייטב לנו אם נזכור שישנם יצורים מופלאים שמבלים את מרבית חייהם גבוה מעל ראשינו, נישאים על גבי הרוחות הגבוהות בינות לעננים. ולמרבה ההפתעה, הסיסים אינם פוחדים מבני אדם, והם מקבלים ברצון קופסאות קינון מעשי ידינו שאפשר להניח על אדן החלון, או בקצה הגג. וזו יכולה להיות תרומתנו הצנועה לחברים אלו למסע. ורק חשוב לזכור שפתח הקופסא חייב לפנות החוצה אל החלל הריק, כי משעה שהסיס הקטן קופץ לנפילה חופשית, הוא צובר תאוצה, וללא שום אימוני תעופה, פורש כנפיו ואומר שלום לאדמה, למשך זמן רב.

שלכם, ריקי שחם.