שטחי המרעה ההרריים שהיו פעם צמחוניים שבהם רועות האלפקות מתייבשים משינויי האקלים; מדענים, רועים ופעילים מתגייסים כדי למצוא פתרונות. שינויי האקלים בהרי האנדים שכתבו מחדש את דפוסי מזג האוויר בדרכים שהשפיעו על האלפקות בכל שלב בחיים – החל מתמותה גוברת של יילודים ועד שטחי עשב מתכווצים שבהם ניזונים עדרים. שינויים פתאומיים במשקעים, כמו גם הפשרת קרח עם נסיגת הקרחונים, גורמים להרס הן באלפקות והן בקהילות המגדלות אותן.
הרמות הפרואניות אינן שופעות, ורישומים היסטוריים מראים שמשקעים מעולם לא היו בשפע. אבל זה הספיק כדי לקיים אלפקות. האלפקות יולדות רק בשלושת החודשים הראשונים של השנה, בעונת הגשמים. עכשיו, אותה עונה אמינה פעם, שממתנת טמפרטורות, הפכה לא סדירה. מסבך את המצב הוא נסיגת הקרחונים, שמפחיתה את זרימת הנחלים שלדברי מומחים תמכו זה מכבר בכרי הדשא הגבוהים והביצות במהלך העונה היבשה הארוכה.
פרו היא ביתם של כארבעה מיליון אלפקות, יותר מ-70 אחוז מאוכלוסיית האלפקות בעולם. בבוליביה השכנה יש את האוכלוסייה השנייה בגודלה, אוסטרליה נמצאת במקום השלישי. האלפקה בויתה בפרו לפחות לפני 6,000 שנה. בעל החיים הוא בן למשפחת הגמלים ונראה חסון. עדרים שטופלו על ידי האינקה כמעט נמחקו לאחר הגעת הכובשים הספרדים ב-1532. אוכלוסיות האלפקות החלו להתרחב בסביבות 1900, בעיקר כשהביקוש לגיזת אלפקות גדל.
קיימים שני זנים של אלפקה: הואקאיה, בעלת שיער קצר, וסורי, בעלת שיער ארוך. הפליסה מסווגת לפי צבע ואיכות. ישנם 22 גוונים של פליס, אך הלבן הוא הנפוץ והמבוקש ביותר. הפליסה מסווגת לשבע קטגוריות טקסטורות, מסופר עדין, שמקבל את המחיר הטוב ביותר, ועד קצר ועבה.הפליסה משמשת בעיקר בבגדים, אך גם בשמיכות וכלי בית.
בשנים האחרונות, מגוון מדענים, רועים ופעילים החלו לבדוק פתרונות לחיזוק הישרדותן של האלפקות, אשר בתורן יסייעו להציל את הקהילות כמו המגדלות אותן. מרכז השימור משתמש בכ-3,200 בעלי חיים כדי לשמר את הגנים של האלפקות הצבעוניות כדי לוודא שהצבעים לא ייעלמו. המרכז מתמקד גם בפיתוח שיטות שיעזרו לאלפקות להסתגל לעלייה בטמפרטורות בגבהים גבוהים ולשגשג בגבהים נמוכים יותר.
גם מגדלי האלפקות עובדים על פתרונות. בעלי אדמה בשפע מסוגלים להעביר עדרים בחיפוש אחר שטחי מרעה. אלינה סורקיזלה, בת 35, עובדת עם משפחתה המורחבת כדי לנהל 500 אלפקות על גוש אדמה מחוספס באזור אפורימאק ממערב לפונו. היא ומשפחתה מטפלים בעדר בגבהים נמוכים יותר, בסביבות 14,000 רגל, במהלך העונה הגשומה, ומעבירים אותם בהדרגה גבוה יותר ככל שהמשקעים מסתיימים וכרי המרעה מתחילים להצהיב. היא רעתה אלפקות בגובה של עד 17,000 רגל כדי לחפש מרעה. משפחתה גם קדחה בארות שבהן הם יכולים למצוא מים. "המשפחה שלי מנסה למצוא פתרונות, כי זו הפרנסה שלנו וזה מה שאנחנו עושים במשך דורות", אמרה.
באופן מסורתי, אלפקות מסתובבות בחופשיות בין כרי הדשא. כעת הקהילה בונה גדרות בפעם הראשונה כדי לנהל טוב יותר היכן רועים עדרים כדי לתת לשדות מרעה הזדמנות להתחדש. "שינויי האקלים מדאיגים, אבל אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להסתגל. אנחנו כל הזמן מחפשים את הפתרונות הטובים ביותר".
אז בתקווה וברכה לשגשוג האלפקות והקהילות המיוחדות שחיים בהרי האנדים של פרו. שלכם, ריקי שחם.
חיה מדהימה איך אנחנו בני האדם מחסלים כל מה שטוב בכדור מתאוות בצע
מסכימה מאד ארנון.
תודה רבה, אני אוהב מאד לגלות על אורחות חיים של מקומות רחוקים.
סיפור מרתק עצוב ומעורר השראה
פרו הארץ הכי יפה בעולם, אחד המקומות הכי מסקרנים בהם ביקרתי. יש שם משהו פחות מושחת מבמקומות אחרים.
חיה מרגשת כל כך. איזו רכות ואהבה היא מביעה, בכל התמונות אותן צירפת.
חיה נוגעת ללב באופן מיוחד. מכל הטיול שלי בדרום אמריקה, המתיקות האמיתית של החיה הזאת נחרטה לי בנשמה באופן מיוחד.
בלוג מקסים.
תמונות יפות.
אני אוהבת את הסיפורים האלה שלך, על עולם פשוט, קרוב לטבע ולבעלי החיים.
מהמם ריקי.
איזה חיות נפלאות חובותינו לשמור על הטבע
איזה חיה מתוקה. חייבים לעשות הכל להגן על בעלי החיים.
הייתי שמחה לחיים כאלה, הרחק על הר בפרו, עם יפי הטבע, בני משפחתי והאלפקות.
תודה לאל על כמה צדיקים בסדום שמסייעים לשמור על בעלי החיים. אתמול צפיתי בסדרה תיעודית על קרנפים ותאוות הבצע של בני אדם שמעמידה זנים שלמים בסכנת הכחדה.
החיים עשירים, ברגע זה מתקיימת לה באותו העולם מציאות כה שונה מזו שלנו.
מאד אוהב לקרןא את הסיפורים שלך ריקי.
מצטרפת לברכה שלך לשגשוג הקהילה והאלפקות, אמן.
תודה על הצוהר הזה לעולמות ולחיות נפלאות כל כך
מרתק אותי משחר ילדותי לגלות תרבויות אחרות. לצערי מאז הקורונה הכל מצטמצם חזרה לתקופוםת חשוכות. אז תודה לך ריקי על המסע הזה האינטרנטי.
פרו היא הארץ היפה בתבל.
הייתי מת להיות עכשיו בדרום אמריקה.