החיים מוצאים דרך: בחיפוש אחר יערות הגשם הנשכחים של אנגליה

הרבה מיערות הגשם הממוזגים של בריטניה הושמדו – אך לפעמים הוא יכול להתחדש. המרוץ עומד על מנת למפות את מה ששורד ולהשיב את מה שאנחנו יכולים.

מעטים מבינים שבאנגליה יש אזורים של בית גידול נדיר בעולם: יערות גשם ממוזגים. לא קל להאמין לזה עד שחוזים בכמה מבתי הגידול המדהימים האלה. יערות גשם ממוזגים שופעים חיים. אחד המאפיינים המגדירים שלהם הוא נוכחותם של אפיפיטים, צמחים הגדלים על צמחים אחרים, לרוב במקומות לחים וגשומים כאלה. ביערות בקצה דרטמור, בעמקים אבודים ובערוצים תלולים-צדדיים, ניתן להבחין בענפים נוטפים טחבים, מעוטרים בחזזיות ושרכים.

אולי שמעתם על שבר האזור המפורסם ביותר באנגליה של יערות הגשם הממוזגים: Wistman’s Wood, באמצע דרטמור. אזור עשיר באלונים מסוקסים ומפותלים, שמיקומו המרוחק המשתרע בתוך נוף ערפילי מנוקד עדרי כבשים, וסיפורים על כלבי רפאים שהעניקו השראה ל "כלבם של בני בסקרוויל" של סר ארתור קונאן דויל, יש לו מוניטין גדול למדי למרות גודלו הזעיר כל כך: שמונה דונם – כארבעה מגרשי כדורגל.

יערות גשם ממוזגים, לעומת זאת, כיסו פעם חלקים גדולה בהרבה של אנגליה, ואפילו חלקים גדולים יותר מוויילס וסקוטלנד. מפה שהפיק האקדמיה כריסטופר אליס בשנת 2016 זיהתה את "האזור הביו-אקלימי" המתאים ליערות גשם ממוזגים בבריטניה – כלומר, האזורים שבהם הוא חם ולח מספיק כדי שבית גידול כזה ישגשג. אזור זה משתרע על כ- 1.5 מיליון דונם של אנגליה – כ -5% מהמדינה. לשם השוואה, כל כיסוי החורש של אנגליה כיום הוא רק 10%, ורבים מכך הם מטעי מחטניים.

במילים אחרות, אנגליה איבדה מרבית מיערות הגשם שלה. עצירת כריתת יערות טרופיים נותרה חיונית לחלוטין, משימה שהופכת לחיונית יותר בגלל עלייתם של מנהיגים פופוליסטים אנטי-ירוקים כמו בולסונארו, נשיא ברזיל. אבל בזמן שמתנהל מאבק על יערות המזונס לא הרבה יודעים שכבר השמדנו את יערות הגשם של באנגליה. רבים מיערות הגשם של אנגליה אבדו מזמן, לצרכים של חקלאים מתקופת הברונזה וכורי פח מימי הביניים. אחרים אבדו לאחרונה במדיניות ייעור מכוונת אך מוטעית באופן עמוק, שהובילה לכריתת אלונים עתיקים ומכווצים לטובת אשוח סיטקה הצומח במהירות. ובמקומות רבים בהם יערות הגשם היו פורחים באופן טבעי, רעיית יתר על ידי כבשים – ששיניהם החדות אוכלות ברעב את כל השתילים – מנעו את חזרתן.

אבל כיום שומרי הטבע מתחילים לבין שיותר חלקים של יער הגשם הממוזג באנגליה שרדו עד היום, יותר ממה שחשבו לראשונה. זה לא היה רק ​​העץ של ויסמן. יערות גשם נצמדים גם לאורך כל עמק נהר הדארט, נהרות בובי וטיין, והרבה מעבר לכך. הצוקים סביב הנהרות זרועים ערימות סלעים תלולים מדי אפילו עבור כבשים. במקום פורחים אלון, ליבנה וסוגי עצים רבים, שנובטים מפינות ונקיקים בין הסלעים, מרופדים בטחבים מוריקים, ואפיינים רבים של יערות הגשם הממוזגים, כגון החזזיות והשרכים.

במקומות אחרים, יער גשם ממוזג לא רק בצליח לשרוד, אלא אף שגשג. ב Lustleigh Cleave, מדרון תלול על נהר בובי שהיה מרעה צחיח עד לפני מאה שנה, התחדשו פלאים כמה מאות דונם של יערות גשם. ציור של פסגת לוסטלי קליב מיום 1820 מראה סלעים חשופים, ורועה רועה את צאנו בבסיסו. כיום אותה נקודה מוסתרת כל כך על ידי עצים עד שאי אפשר לזהות אותה. נראה שזכויות מרעה משותפות ננטשו, יחד עם הנוהג הישן של התנפחות – שריפת הדלעת והדשא הסגול שמרבדים שטיחים של דרטמור – ומאפשרים ליער לחזור.

אפילו "העץ של ויסמן", המוצג לעתים קרובות כל כך כשריד של תקופות הקרח, גדל משמעותית מאז התקופה הויקטוריאנית. השוואת צילומי העץ שצולמו כאשר ג'ק המרטש הילך אימים על לונדון עם תמונות Google Earth של ימינו מראה בית גידול שצמח בצורה דרמטית, הן בגודל העצים והן בגודל. יערות הגשם הנשכחים של אנגליה אינם רק עולם אבוד קדום: הם חיים, נושמים ומתרבים. כפי שג'ף גולדבלום משמיע בצורה בלתי נשכחת בפארק היורה: "החיים מוצאים דרך."

נרגש מהתגליות הללו, החליט Guy Shrubsole, אחד החוקרים העוסקים בשימור לפתוח בלוג – יערות הגשם האבודים באנגליה,  Lost Rainforests of England וביקש מאחרים להוסיף למפה של שברי יערות הגשם הממוזגים ששרדו במדינה. התגובות לא אחרו לבוא. פחות מחודש לאחר תחילתו, לבלוג היו מעל 10,000 צפיות, ונשלחתי כמעט 100 אתרי יערות גשם פוטנציאליים, מאזור האגמים לאקסמור, מעמקים נשכחים בדאלס יורקשייר אל מסרקות מבודדות בחוף דבון. אם אתה חושב שמצאת יער גשם ממוזג בקרבתך ורוצה להוסיף אותם למפה, אנא שלח לו את התמונות שלך.

מיפוי מה ששורד הוא רק החלק הראשון בפרויקט זה. השלב הבא הוא ניסיון להחזיר את יערות הגשם האבודים של אנגליה למשהו שמתקרב לתפארתם הקודמת. תהליך זה כבר מתנהל בסקוטלנד ובוויילס, שם נוצרו ארגוני צדקה ובריתות כדי להגן ולהצעיר את בתי הגידול המצומצמים שלהם ביערות הגשם. אין ספק שההתחייבות כזו לא תהיה קלה: למעשה, זו יכולה להיות עבודה לכל החיים. זה ידרוש לזהות לא רק את שברי יערות הגשם ששרדו, אלא גם את מי שבבעלותם ואת האדמה הסובבת אותם; לשכנע את בעלי הקרקעות השונים, חקלאים דיירים ופשוטי העם להפסיק לרעות את האדמות האלה, ולהשאיר אותם בצד כדי שיערות הגשם יתחדשו באופן טבעי; וזיהוי מקורות מימון כדי לתמרץ את החקלאים לעשות זאת, או לקנות את האדמה על הסף.

לממשלה תפקיד מרכזי בשיקום יערות הגשם האבודים באנגליה. היא תוכל להשתמש באסטרטגיית העץ האנגלית הקרובה שלה כדי לפתוח מימון למאמץ כזה. היא יכולה להורות לוועדת היערנות, שחוללה הרס כזה על יערות הגשם הממוזגים שלנו במאה ה -20, לתקן אותם ב -21. וזה יכול לנצל את ההזדמנות של פסגת ה- G7 הקרובה בקארביס ביי, קורנוול – שמתרחשת במקרה ממש ליד שבר של יער גשם ממוזג – כדי להתחייב על העולם העשיר לחידוש המערכות האקולוגיות הפגועות. נדרשת תנועה פופולרית – לא רק כדי להציל את יערות הגשם של האמזונס, אלא גם כדי להחזיר את יערות הגשם במקומות אחרים בעולם, ואנגליה ביניהם.

אז בפעם הבאה שאתה יוצא לטיול ביער אנגלי ומזהה שרכים הגדלים מענפים, חזזיות הנובטות כמו אלמוגים וגזעי עצים מבעבעים טחב, ייתכן שתלך דרך אחד מיערות הגשם הנשכחים של המדינה הזו. שלכם, ריקי שחם