השרפות, שמלווים מטפסי הרים בנפאל, העבירו את המקצוע מדור לדור, אך התנאים הקשים בעבודה גורמים לרבים מהם לשכנע את ילדיהם לא להמשיך במסורת ולמצוא אפיקי תעסוקה אחרים.
מקדש בקטמנדו.
קאמי ריטה שרפה, מדריך הרים נפאלי ידוע שטיפס על האוורסט יותר מכל אדם אחר, לקח את בנו בן ה–24, לַקְפַּה טנזינג, אל מרגלות פסגת ההר בסוף 2021, ואמר לו שלא יעלה בדעתו לטפס עליו מעבר לכך. "זה מאבק, תראה אותי", אמר שרפה לבנו. "אני לא רואה שום עתיד". תחושה זו מלווה יותר ויותר שֶרפּוֹת, במקצוע שברוב המקרים עבר מאב לבנו במשך דורות, שכן כשהם מחשבים את הסיכון לעומת התמורה, רבים מהם מגיעים למסקנה שמוטב להם לנטוש את ההר.
קאמי ריטה שרפה בקטמנדו, בשנה שעברה. הזהיר את בנו שלא יעלה בדעתו להמשיך את דרכו.
הסכנות הכרוכות בהדרכת מטפסים לפסגת ההר הגבוה בעולם הן ברורות, כולל סיכון מתמיד של נפילות, מפולות שלגים ומזג אוויר קיצוני. קרוב לשליש מ–315 מקרי המוות על האוורסט שתועדו במאה השנים האחרונות היו של שרפות, כך לפי Himalayan Database, גוף שמתעד את הפעילות של מטפסי הרים. רק בחודש שעבר נהרגו שלושה מפגיעת עמוד קרח של קרחון סמוך למחנה הבסיס של האוורסט.
כדי לטפל במשלחות שיוצאות לפסגות שגובהן מעל 6,000 מטרים — יש בנפאל 414 פסגות כאלה שמותר לטפס עליהן — הענף זקוק ל–4,000 שרפות לפחות שרגילים לשהות בגבהים, כך לפי טאשי לקפה שרפה, המייסד של חברת הטיפוס 14 Peaks Expedition. בנוסף דרושים בענף עשרות אלפי סבלים, כדי לשאת את המטענים והציוד של המשלחות למחנות הבסיס. אין נתונים מוצקים לגבי מגמות התעסוקה בענף. אבל יש סימנים למצוקה הן בקרב השרפות עצמם והן בקרב צוותי התמיכה של המשלחות.
מדי אביב, כששרפה מוביל משלחת חדשה אל האוורסט, בני משפחתו עוצרים את נשימתם. "אני מתפללת יום ולילה ומדליקה נרות למענו במקדש בודהנאת בקטמנדו כשהוא רחוק מהבית", אמרה אשתו, לקפה ג'נגמו. "אנחת רווחה נשמעת רק כשאני רואה אותו בדלת".
שרפה אמר שימשיך לעבוד על ההר עד סוף הקריירה שלו. "אם אני מוביל משלחת עשרות שרפות זוכים לעבוד כסבלים", אמר, והוסיף שזה מכניס למדינה אלפי דולרים. "אמשיך לעבוד לפחות עוד כמה שנים".
עם זאת הוא ואשתו הבטיחו לילדיהם מסלולי חיים אחרים. הבת שלהם, פסאנג, בת 21, נמצאת בסמסטר האחרון של התואר הראשון בטכנולוגיית מידע. לקפה, בנם בן ה–24, משלים תואר בניהול תיירות. "אני מכיר את המורשת שלו", אמר לקפה על אביו. "אני מתכנן להיות צלם נוף — זה ישאיר אותי קרוב להר, אבל מרחוק".
אז אולי זה הזמן לתת קצת מנוחה לאוורסט בפרט והרי ההימלאיה בכלל, שמטפסי ההרים משאירים בהם טונות של ציוד נטוש ואשפה. שלכם, ריקי שחם.
