בפארק הלאומי קרוגר שבדרום אפריקה פועלת יחידת כלבים מיוחדת במינה. תפקידה: לתפוס ציידים בלתי־חוקיים שהרגו אלפי קרנפים נדירים בשנים האחרונות עבור שוק השנהב – שמחירו מגיע עד 600 דולר לק"ג. כדי להילחם בתופעה, כלבי היחידה מונחתים על ידי מסוק בנקודת היעד, ויוצאים עצמאית למרדפים אחרי ציידים בספארי.
רשויות הפארק הלאומי קרוגר תופסות קרנף על מנת להעביר אותו למיקום אחר המוגן יותר מפני ציידים לא חוקייםצילום: AFP
מהרגע שמתקבלת קריאה מרשויות הפארק הלאומי קרוגר בדרום אפריקה, לוקח למסוק 20 דקות להגיע לאסוף את הכלבים של סאות' אפריקן ויילדלייף קולג' (SAWC). הכלבים כבר מתורגלים: הם קופצים למסוק ברגע שהוא מגיע, בנחיתה הם נותנים מבט אחרון למאמניהם שנותרים מאחור, מאתרים את הריח ויוצאים לדרך. המשימה: איתור הציידים הבלתי־חוקיים שנכנסו לפארק.
יחידת הכלבים של SAWC — עמותה הפועלת לשימור טבע והגנה על חיות בר — היא לא יחידת כלבנות רגילה. מה שמייחד אותה היא השיטה שבה היא פועלת: בניגוד להכשרה הרגילה של כלבים העובדים בשיטור, שהולכים עם רצועה ומובילים ברגל מאמן אנושי, הכלבים של SAWC רצים באופן חופשי כלהקה, כשמאמניהם עוקבים אחריהם ממסוק שטס מעל. בשבע שנות פעילותה, הזניקה היחידה את אחוזי ההצלחה של מבצעי המעצרים של ציידים לא חוקיים של רשויות הפארק.
היחידה מורכבת משמונה בני אדם ויותר מ–30 כלבים. שלושה מאנשי הצוות הוותיקים הם שחורים בני הקהילות המקומיות שהגיעו ליחידת הכלבים מתוך העמותה, וכמה מחברי הצוות החדשים הם לבנים שהגיעו מיוהנסבורג, עם מעט ניסיון באימון כלבים. הגברים והנשים שעובדים ביחידה מגיעים מרקעים מגוונים, אך כולם חולקים את אותה מטרה של שימור והגנה על הטבע.
גם כלבי היחידה מגיעים מרקעים מגוונים: כל הכלבים שרצים חופשי הם כלבי "האונד" מעורבים, מסוג פוקסהאונד, בלו־טיק, רד־טיק, בלאד־האונד ואינגליש קונהאונד. "לא אכפת לנו שהכלבים יהיו גזעיים, אנחנו רוצים כלבים שיוכלו לבצע מעקבים".
ואולם הסכנה הכי גדולה לכלבים היא לא הציידים, אלא חיות הבר. אם כלב אחד מאבד את יתר הקבוצה, הוא יישאר מאחור; בסוף המבצע ילכו המאמנים לאסוף את הכלב (לפי קולר ה–GPS), שבדרך כלל ימתין להם מתחת לשיח. במקרה כזה, שבו הם נותרים לבד, הסכנה הגדולה ביותר עבור הכלבים היא להיתקל באריה, בנמר או בחיה מסוכנת אחרת.
הפארק הלאומי קרוגר הוא עצום, בגודל של יותר מ-19 אלף קמ"ר (כמעט 90% משטחה של מדינת ישראל); וכדי להשלים את משימתם הציידים נדרשים ללכת ברגל לפחות 30–40 ק"מ רק כדי להגיע לאזור שבו יצודו. אחר כך הם צריכים לחמוק מהרשויות וללכת את המרחק הזה שוב כדי לצאת מהפארק ולהגיע לאנשים שמחכים להם בחוץ. "הציידים נמצאים בכושר טוב מאוד, הם מתמצאים בשטח ובהישרדות בו — והדרך היחידה שאפשר לתפוס אותם היא בעזרת להקת הכלבים שרצה חופשי".
אז שיהיה צייד מוצלח של ציידים, לא של חיות הבר וקרנפים. שלכם, ריקי שחם.
אופטימי וחשוב כל כך. סופסוף פעולה אקטיבית כדי להציל את הטבע מפני הביזה של בני האדם.
וואו. שיתוף פעולה של טבעי בטבע ולמענו. מרגש.
טוב מאד. אני בעד להחריף את המאבק נגד הצייד. אני בעד הטלת עונשים כבדים ביותר לציידים.
לצוד את הציידים. פרויקט חשוב ביותר..
פרויקט מדהים, מרגש לראות את שיתוף הפעולה הייחודי הזה – אמן שיהיו עוד כאלה
מאוד מאוד מעניין!