אמיליו אמבס – האדריכל הירוק

עשורים לפני שזה הפך לטרנד אופנתי, אמיליו אמבס יצר אדריכלות סביבתית — ממדרגות טמונות בקרקע ועד בניין משרדים שכוסה כולו בירוק. רק עכשיו, בגיל 79, מומחי התחום מוקירים את מי שחתר ל"ארכיטקטורה שבה הצמחים הם דיירי קבע ובני האדם הם אורחים בלבד".

בניין המשרדים הממשלתי בפוקואוקה, יפן. הטרסות הירוקות פתוחות לכולם

האדריכל אמיליו אמבס נזכר שכאשר זכה ב–1998 בתחרות עיצוב־מחדש של מטה Eni SpA, חברת נפט בשליטת ממשלת איטליה, הוא הניף אצבע מטפורית לעבר נשיא החברה ואמר לו, "אתה חייב לעשות משהו ירוק עבור איטליה". אמבס הציע בניית חזית חדשה למבנה, שתכסה את כתמי החלודה והמים, תבטל את העברת העובדים לבניין אחר ותחסוך מיליונים. החלק החיצוני יהיה "גן אנכי" שישתרע לגובה 20 קומות ויצנן את הבניין בעזרת צמחייה ופרחים שישנו את צבעיהם בהתאמה לעונות השנה. חזית ירוקה לא נבנתה מעולם, אבל הרעיון מאפיין את החלוץ חסר הפחד. הוא לא נתן לאף בריון ממשלתי מזהם להרוס את חלום הסביבה שלו.

בסתיו שעבר הוצאת "ריזולי" פרסמה את Emilio Ambasz: Curating a New Nature ("אמיליו אמבס: לאצור טבע חדש"), מונוגרפיה מאת בארי ברגדול, מומחה לתולדות האמנות והארכיטקטורה מאוניברסיטת קולומביה, שעוסקת בקריירה המגוונת של אמבס כמעצב, ארכיטקסט ואוצר. "הוא דמות אגדית שיוצרת אגדות. הוא מספר סיפורים נהדר", אמר ברגדול בראיון שהעניק לאחרונה, "אבל התרומה שלו שהטביעה חותם יותר מכל היא אדריכלות ירוקה".

אמבס היה אחד ממובילי התנועה למען הסביבה בשנות ה–60. מבחינתו "ירוק" לא מתמצה בתקן האמריקאי לבנייה ירוקה (LEED) או במבנים שחוסכים אנרגיה, והמשמעות האמיתית שלו היא מבנים שהם חלק מהנוף. "העבודה של אמיליו היא כמו שירה ועוסקת באיך עלינו לחיות מתוך כבוד והערכה לטבע", אמר ברגדול. "מהבחינה הזאת הוא ראה את הנולד".

לעתים קרובות אמבס מתאר את הגישה שלו במילים "ירוק על פני האפור", עם מדרגות, בניינים טמונים בקרקע וחזיתות מכוסות צמחייה, שמחזירים את מה שגזלו מבנים מעשה ידי אדם. "אני רוצה ליצור יישובים אורבניים שלא מנכרים את האזרחים מממלכת הצומח", אמר בראיון. "אני יוצר אדריכלות ששזורה ללא הפרד בצמחייה ובטבע".

ביתו של אמבס סמוך לסביליה, ספרד. הוא העניק לו את השם ""בית של ריטריט רוחני"

מכון אמבס יפַתֵח רעיונות שיקרים לאמבס בעבודות של אחרים. במוקד כולם קיימת ההבנה שתכנון אקולוגי אין פירושו רק לבנות בניינים עם טביעת רגל פחמנית מינימלית או עם עצים בחזית. "אם יצירה ארכיטקטונית, לא משנה כמה היא מכבדת את הטבע, לא נוגעת בלב — האם יש בה טעם?" שאל אמבס וענה בעצמו: "זה סתם עוד בניין".

שלכם, ריקי שחם.