כדי להגן על דובי הנמלים ונחשי האנקונדה חוות בקולומביה הפכו לפארק לאומי

קולומביה הכריזה על פארק לאומי חדש, אולי האחרון מסוגו, במחוז יאנוס. חוות הבקר המסורתיות של האזור נאלצו להתפנות.

ריקי שחם

רוחות חמות נושבות בגבעות המכוסות עשבים נמוכים של מחוז יאנוס. בתוך יערות הדקלים מסתתרים נחלים ולגונות. במשך מאות שנים חיו חוואים במחוז יאנוס (Llanos), המשתרע על שטח של כ–518 אלף קמ"ר בין קולומביה לוונצואלה. הפרות שלהם למדו לחיות לצד יגוארים, פנתרים, אנקונדות, תנינים וצלופחים חשמליים.

ריקי שחם

בדצמבר הכריזה קולומביה על פארק לאומי חדש בצד המזרחי של המחוז, הגובל בנהר מנקסיאס (Manacacías). נהר זה נשפך לנהר מטה (Meta), זורם בהמשך לנהר האורינוקו המתפתל לאורך חלק מהגבול עם ונצואלה ולבסוף הופך לאחת מזרועות האמזונס. הפארק הלאומי החדש, Parque Nacional Natural Serranía de Manacacías, הוא לא הגדול ביותר בקולומביה, אבל בכל הנוגע לשימור הטבע הוא מספק גשר חיוני בין הסוואנה הטרופית רחבת הידיים ליער הגשם של האמזונס.

ריקי שחם

מנהל הפארק החדש, ויליאם סורו, בא לראות את הפרות של החוואים יוצאות מהפארק. התלוו אליו עורכי דין, עובדי הפארק ושוחרי איכות הסביבה. הוא הסביר שהם לא באו כדי לעקוב אחרי בעלי החווה, אלא כדי להתלוות אליו. האווירה היתה עליזה. כל הנוכחים הם מכרים ותיקים.

ריקי שחם

אתגר נוסף שאיתו נאלץ סורו להתמודד הוא תחביב הדיג והציד של אנשים מיישובים סמוכים. פעילויות אלה ייאסרו בקרוב. "תושבי יאנוס אוהבים לצוד, נצטרך לעבוד כדי שהציד ייפסק", אמר.

ריקי שחם

באותו בוקר הופיעו חיות בר בהמוניהן לאורך הדרכים המאולתרות שחוצות את המישורים. דובי נמלים ענקיים דהרו על הצמחייה הלחה. אחד מהם, בעל זרועות של מתאגרף ותיק וטופרים מעוקלים שבעזרתם הוא ממוטט תלי נמלים, ניסה להתעלם מהמכונית העמוסה.

ריקי שחם

בכל מקום בחוף היו עקבות של טפיר, פקארי (בעל חיים דומה לחזיר בר), קפיבארה (מכרסם ענק) ולטאות. בקרוב יבואו צבי מים מתוקים לחפור קנים על גדות הנהר. הסבים והסבתות של תושבי המקום נהגו לאכול את ביצי הצבים האלה, אבל הדורות הבאים כבר לא יאכלו אותן.

שלכן ושלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם

טחב וחזזיות שומרים על החומה הגדולה של סין

אף שמומחי שימור לרוב נאבקים באורגניזמים שגדלים על מבנים, מחקר חדש מצא שקרום ביולוגי שהתפתח על חומת סין דווקא מגן עליה מבליה.

ריקי שחם, חזזיות על החומה הסינית הגדולה

החומה הגדולה של סין נחשבת למבנה הארוך ביותר שבנה האדם אי־פעם. היא הוקמה במטרה להגן על האימפריה הסינית מפני פלישות של המונגולים ואויבים נוספים מעבר לגבול. כעת מסתבר שמיני אורגניזמים זעירים שפלשו לחומה דווקא הגנו עליה עצמה. לפי מחקר חדש, חלקים גדולים של החומה מכוסים בקרום ביולוגי של אצות כחוליות (cyanobacteria), טחבי עלים וחזזיות. קרום זה מגדיל את יציבות החומה ומגן עליה משחיקה מגשם ורוח.

ריקי שחם, חזזיות על החומה הסינית הגדולה

בניית החומה הגדולה החלה במאה השלישית לפני הספירה וחלקים שלה נוספו ושופצו עד למאה ה–16. כיום רק 20% מהחומה נשארו במצב סביר, וחלקים שלמים נעלמו כליל. מקטעים רבים של החומה, במיוחד אלה שבאזורים צחיחים, נבנו מאדמה וחצץ דחוסים. אדמה דחוסה נשחקת בקלות רבה יותר מאבן, אולם היא יכולה גם לשמש מצע לגידול אורגניזמים, שיוצרים שכבה דקה של קרום ביולוגי (biocrust). בעבר העלו מומחי שימור את הסברה שהקרום הזה מזרז תהליכי בליה.

ריקי שחם, חזזיות על החומה הסינית הגדולה

הקרום מגן על החומה בדרכים רבות. לקרום יש משטח צפוף וכמעט לא חדיר למים, ובכך הוא משמר יובש בתוך החומה. בנוסף, הוא משמש כשמיכה תרמית המגינה משינויי טמפרטורה שגורמים להתנפחות והתכווצות. הקרום הגביר את היציבות והכוח המכני של החומה ב-178 עד 250 אחוזים בהשוואה למקטעי חומה בלא קרום.

ריקי שחם, חזזיות על החומה הסינית הגדולה

התפשטות הבנייה בבטון במאה העשרים דחקה לגמרי שיטות בנייה מסורתיות, שכן הבטון הוא יחסית זול וקל ליישום, אינו דורש תחזוקה, ובשילוב עם ברזל הוא מאפשר בנייה רב־קומתית. אך בעשורים האחרונים מתברר שבשונה מהתפיסה המקובלת, בטון אינו עמיד לאורך שנים רבות. אחרי 50 שנים מים ומלחים שחודרים במשך הזמן לבטון גורמים לקורוזיה והתנפחות של הברזל שבתוכו, וכל המערכת נכנסת לתהליך של היחלשות הדרגתית. בראייה יותר ארוכת טווח ומקיימת, שווה לחזור אל השיטות והחומרים המסורתיים ולבחון מחדש את הרלוונטיות שלהם כיום, לרבות את היכולת שלהם להתקיים בסימביוזה עם עולם הטבע. זה אולי האתגר המשמעותי ביותר שעומד לפני האדריכלות של המאה ה–21 – ללמוד שוב איך לחיות בהרמוניה עם הסביבה.

ריקי שחם, חזזיות על החומה הסינית הגדולה

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם, חזזיות על החומה הסינית הגדולה

במעיינות חמים בעומק האוקיינוס משגשג "גן תמנונים"

במהלך מחקר במפרץ מונטריי שבקליפורניה, התגלו אלפי תמנונים מקננים בסדקי סלעים, כשהם חובקים אותם בזרועותיהם. מהממצאים עולה כי במקום נקודה חמה שמסייעת ליצורים הימיים לבקוע מוקדם יותר מהביצים, ומשפרת את סיכויי הרבייה.

כשרכב התת־ימי, הנשלט מרחוק, בחן את קרקעית הים והעביר לספינה את צילומי הווידאו, נשימתם של החוקרים נעצרה. במים הזוהרים התגלו לעיניהם אין־ספור תמנונים מקננים במהופך בסדקי סלעים, כשהם חובקים אותם בזרועותיהם.

"גן התמנונים", שטח הכינוס הגדול ביותר בעולם של היצורים בעלי שמונה הזרועות, הוא בית תינוקות הממוקם מעל מעיין מים חמים, והזוהר נוצר כתוצאה מהחום שנפלט מקרקעית הים כי אותה נקודה חמה מסייעת לתמנונים לבקוע מוקדם יותר מהביצים, ומשפרת את סיכויי הרבייה.

חקר מערכות האקלים הללו חשוב לצורך הבנה טובה יותר של כדור הארץ. אנו תלוים באוקיינוסים באופנים שרובנו לא מבינים. לתופעות אלה תפקיד חשוב בתחום האקלים והמגוון הביולוגי, כמו גם במיחזור ואחסון פחמן. לדעת מה נמצא מתחת לפני הים, וכיצד להגן עליו, שווה את ההשקעה. זה עשוי לשפר גם את חיינו.

שלכם, ריקי שחם.

רק אני והגלשן שלי: לוטרת ים חסרת פחד הפכה להיות חביבת הגולשים בסנטה קרוז

לוטרת ים המוכרת זה שנים לחוקרים באזור, בעיקר בשל ההתנהגות הבוטה שלה: היא לא מפחדת מבני אדם, ניגשת אליהם וגונבת את הגלשנים שלהם. גולשים רבים בחופי סנטה קרוז נתקלו בעונות הגלישה האחרונות בתופעה ימית ייחודית: לוטרת ים שחוטפת גלשנים.

הלוטרה המדוברת היא לוטרת ים קליפורנית, שפריטיו חיים בעיקר לאורך החוף המרכזי של קליפורניה. מאות אלפי לוטרות חיו בעבר לאורך החופים, ניזונו מקיפודי ים וסייעו בכך לשמירה על בריאות האצות. אולם כשהאזור החל להתמלא במתיישבים נותרו בו רק כ–3,000 לוטרות ים, רובן באזורים המשמשים בעיקר שייטי קיאקים וגולשים.

על אף השטח המצומצם, מפגשים בין לוטרות ים ובני אדם נדירים למדי. ללוטרות יש פחד מולד מבני אדם, ובדרך כלל הן משתדלות להתרחק מהם. לוטרות מתקרבות לבני אדם כאשר הן מורגלות לקבל מהם אוכל, או פשוט משום שאנשים התקרבו אליהם לאורך זמן. נראה שזה מה שקרה ללוטרה הזו, אנשים החלו להציע לה אוכל עד שהתרגלה ואיבדה במהירות את הפחד מבני אדם והחלה ליצור קשר עם בני אדם. הלוטרה שלנו החלה לטפס על גלשנים וקיאקים, ונראתה כשהיא גונבת גלשנים בשלושה אירועים שונים.

שלכם, ריקי שחם.

האם 'עצי אם' אמיתיים? עצים עתיקים פועלים כשומרי יער

ביערות של קולומביה הבריטית, סדרת מחקרים מ-30 השנים האחרונות טוענת כי עצים גדולים וישנים שולחים משאבים ומסרים לשתילים סביבם. ה"אימהות" יכולות, באופן היפותטי, לעזור לנופים שרופים להתאושש מהר יותר, להגביר את כמות מאגרי הפחמן הדו חמצני באדמה ולשפר את הגמישות של מערכות טבעיות באופן כללי.

ריקי שחם - עצי היער

נראה שהרעיון שואב השראה מסיפורים לפני השינה על עצים עתיקים ועל היערות הקסומים שהם מטפחים; לאמת אמונות לגבי כל סוגי היצורים להזין את הצעירים שלהם; להעיד על הטוב הטמון בטבע, שבו שיתוף הפעולה מנצח על התחרות.

ריקי שחם - עצי היער

האם ותיקי היער הללו פועלים כשומרים לדורות חדשים יותר, מגנים עליהם מפני בצורת, מחלות וכריתת יערות? עצים גדולים בני מאות או אפילו אלפי שנים יכולים לשלוח פחמן, חומרים מזינים, מים, הורמונים ואפילו אותות אזעקה לצמחים צעירים דרך רשת של פטריות תת-קרקעיות המכונה מיקוריזה. העצים הללו מתוארים כ"אמהות", והם חיוניים בהפיכת יערות סביב כדור הארץ למתאימים יותר לשרוד בשינויי אקלים.

ריקי שחם - עצי היער

לפטריות יש מערכת יחסים ייחודית עם עצים. תת-קבוצה סימביוטית זו של אורגניזמים, שגדלים על מערכת השורשים של העץ ומאפשרים לו לקבל גישה למים ולחומרי הזנה בעומק האדמה. בתמורה, האורחים מקבלים פחמן, שהפטריות לא יכולות לא יכולות לייצר בעצמן. מהאזורים הטרופיים ועד ליערות בוריאליים, עצים מתחברים לפטריות. זו מערכת יחסים שהתבססה במשך רוב הזמן האבולוציוני.

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - עצי היער

אמיליו אמבס – האדריכל הירוק

עשורים לפני שזה הפך לטרנד אופנתי, אמיליו אמבס יצר אדריכלות סביבתית — ממדרגות טמונות בקרקע ועד בניין משרדים שכוסה כולו בירוק. רק עכשיו, בגיל 79, מומחי התחום מוקירים את מי שחתר ל"ארכיטקטורה שבה הצמחים הם דיירי קבע ובני האדם הם אורחים בלבד".

בניין המשרדים הממשלתי בפוקואוקה, יפן. הטרסות הירוקות פתוחות לכולם

האדריכל אמיליו אמבס נזכר שכאשר זכה ב–1998 בתחרות עיצוב־מחדש של מטה Eni SpA, חברת נפט בשליטת ממשלת איטליה, הוא הניף אצבע מטפורית לעבר נשיא החברה ואמר לו, "אתה חייב לעשות משהו ירוק עבור איטליה". אמבס הציע בניית חזית חדשה למבנה, שתכסה את כתמי החלודה והמים, תבטל את העברת העובדים לבניין אחר ותחסוך מיליונים. החלק החיצוני יהיה "גן אנכי" שישתרע לגובה 20 קומות ויצנן את הבניין בעזרת צמחייה ופרחים שישנו את צבעיהם בהתאמה לעונות השנה. חזית ירוקה לא נבנתה מעולם, אבל הרעיון מאפיין את החלוץ חסר הפחד. הוא לא נתן לאף בריון ממשלתי מזהם להרוס את חלום הסביבה שלו.

ריקי שחם - אמיליו אמבס, ארכיטקטורה ירוקה

בסתיו שעבר הוצאת "ריזולי" פרסמה את Emilio Ambasz: Curating a New Nature ("אמיליו אמבס: לאצור טבע חדש"), מונוגרפיה מאת בארי ברגדול, מומחה לתולדות האמנות והארכיטקטורה מאוניברסיטת קולומביה, שעוסקת בקריירה המגוונת של אמבס כמעצב, ארכיטקסט ואוצר. "הוא דמות אגדית שיוצרת אגדות. הוא מספר סיפורים נהדר", אמר ברגדול בראיון שהעניק לאחרונה, "אבל התרומה שלו שהטביעה חותם יותר מכל היא אדריכלות ירוקה".

ריקי שחם - אמיליו אמבס, ארכיטקטורה ירוקה

אמבס היה אחד ממובילי התנועה למען הסביבה בשנות ה–60. מבחינתו "ירוק" לא מתמצה בתקן האמריקאי לבנייה ירוקה (LEED) או במבנים שחוסכים אנרגיה, והמשמעות האמיתית שלו היא מבנים שהם חלק מהנוף. "העבודה של אמיליו היא כמו שירה ועוסקת באיך עלינו לחיות מתוך כבוד והערכה לטבע", אמר ברגדול. "מהבחינה הזאת הוא ראה את הנולד".

לעתים קרובות אמבס מתאר את הגישה שלו במילים "ירוק על פני האפור", עם מדרגות, בניינים טמונים בקרקע וחזיתות מכוסות צמחייה, שמחזירים את מה שגזלו מבנים מעשה ידי אדם. "אני רוצה ליצור יישובים אורבניים שלא מנכרים את האזרחים מממלכת הצומח", אמר בראיון. "אני יוצר אדריכלות ששזורה ללא הפרד בצמחייה ובטבע".

ריקי שחם - אמיליו אמבס, ארכיטקטורה ירוקה

ביתו של אמבס סמוך לסביליה, ספרד. הוא העניק לו את השם ""בית של ריטריט רוחני"

מכון אמבס יפַתֵח רעיונות שיקרים לאמבס בעבודות של אחרים. במוקד כולם קיימת ההבנה שתכנון אקולוגי אין פירושו רק לבנות בניינים עם טביעת רגל פחמנית מינימלית או עם עצים בחזית. "אם יצירה ארכיטקטונית, לא משנה כמה היא מכבדת את הטבע, לא נוגעת בלב — האם יש בה טעם?" שאל אמבס וענה בעצמו: "זה סתם עוד בניין".

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - אמיליו אמבס, ארכיטקטורה ירוקה

נפאלים רבים שמסייעים לזרים לטפס לפסגת האוורסט עוזבים את המקצוע בגלל הסכנות

השרפות, שמלווים מטפסי הרים בנפאל, העבירו את המקצוע מדור לדור, אך התנאים הקשים בעבודה גורמים לרבים מהם לשכנע את ילדיהם לא להמשיך במסורת ולמצוא אפיקי תעסוקה אחרים.

ריקי שחם - מטפסים על האוורסט

מקדש בקטמנדו.

קאמי ריטה שרפה, מדריך הרים נפאלי ידוע שטיפס על האוורסט יותר מכל אדם אחר, לקח את בנו בן ה–24, לַקְפַּה טנזינג, אל מרגלות פסגת ההר בסוף 2021, ואמר לו שלא יעלה בדעתו לטפס עליו מעבר לכך. "זה מאבק, תראה אותי", אמר שרפה לבנו. "אני לא רואה שום עתיד". תחושה זו מלווה יותר ויותר שֶרפּוֹת, במקצוע שברוב המקרים עבר מאב לבנו במשך דורות, שכן כשהם מחשבים את הסיכון לעומת התמורה, רבים מהם מגיעים למסקנה שמוטב להם לנטוש את ההר.

ריקי שחם - מטפסים על האוורסט

קאמי ריטה שרפה בקטמנדו, בשנה שעברה. הזהיר את בנו שלא יעלה בדעתו להמשיך את דרכו.

הסכנות הכרוכות בהדרכת מטפסים לפסגת ההר הגבוה בעולם הן ברורות, כולל סיכון מתמיד של נפילות, מפולות שלגים ומזג אוויר קיצוני. קרוב לשליש מ–315 מקרי המוות על האוורסט שתועדו במאה השנים האחרונות היו של שרפות, כך לפי Himalayan Database, גוף שמתעד את הפעילות של מטפסי הרים. רק בחודש שעבר נהרגו שלושה מפגיעת עמוד קרח של קרחון סמוך למחנה הבסיס של האוורסט.

ריקי שחם - מטפסים על האוורסט

כדי לטפל במשלחות שיוצאות לפסגות שגובהן מעל 6,000 מטרים — יש בנפאל 414 פסגות כאלה שמותר לטפס עליהן — הענף זקוק ל–4,000 שרפות לפחות שרגילים לשהות בגבהים, כך לפי טאשי לקפה שרפה, המייסד של חברת הטיפוס 14 Peaks Expedition. בנוסף דרושים בענף עשרות אלפי סבלים, כדי לשאת את המטענים והציוד של המשלחות למחנות הבסיס. אין נתונים מוצקים לגבי מגמות התעסוקה בענף. אבל יש סימנים למצוקה הן בקרב השרפות עצמם והן בקרב צוותי התמיכה של המשלחות.

ריקי שחם - מטפסים על האוורסט

מדי אביב, כששרפה מוביל משלחת חדשה אל האוורסט, בני משפחתו עוצרים את נשימתם. "אני מתפללת יום ולילה ומדליקה נרות למענו במקדש בודהנאת בקטמנדו כשהוא רחוק מהבית", אמרה אשתו, לקפה ג'נגמו. "אנחת רווחה נשמעת רק כשאני רואה אותו בדלת".
שרפה אמר שימשיך לעבוד על ההר עד סוף הקריירה שלו. "אם אני מוביל משלחת עשרות שרפות זוכים לעבוד כסבלים", אמר, והוסיף שזה מכניס למדינה אלפי דולרים. "אמשיך לעבוד לפחות עוד כמה שנים".

עם זאת הוא ואשתו הבטיחו לילדיהם מסלולי חיים אחרים. הבת שלהם, פסאנג, בת 21, נמצאת בסמסטר האחרון של התואר הראשון בטכנולוגיית מידע. לקפה, בנם בן ה–24, משלים תואר בניהול תיירות. "אני מכיר את המורשת שלו", אמר לקפה על אביו. "אני מתכנן להיות צלם נוף — זה ישאיר אותי קרוב להר, אבל מרחוק".

אז אולי זה הזמן לתת קצת מנוחה לאוורסט בפרט והרי ההימלאיה בכלל, שמטפסי ההרים משאירים בהם טונות של ציוד נטוש ואשפה. שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - מטפסים על האוורסט

ערים ברחבי העולם מתחילות להפוך את עצמן לג'ונגל

הערים שלנו עומדות להיראות אחרת לגמרי, אנחנו אפילו לא מתחילים לדמיין עד כמה, כחלק מההיערכות לעידן החום הקיצוני.

ההתחממות היא עובדה קיימת, שמשנה כבר עכשיו את החיים ברחבי העולם, ובמיוחד את היכולת של בני אדם לנהל חיים מלאים ועשירים מחוץ לבית. מה שהיה פעם עניין עתידי מתרחש ומורגש כאן ועכשיו, כאשר גם בתרחישים האופטימיים ביותר צפויה התחממות משמעותית נוספת. מדינות וערים ברחבי העולם ניצבות, אפוא, בצומת דרכים. במילים פשוטות — האופן שבו נתייחס היום לסוגיית ההתחממות יכתיב את האופן שבו נוכל לחיות מחר.

נסו לדמיין מה תהיה המשמעות ביחס לאימוני ספורט שנרצה לעשות מחוץ לבית. ומה בקשר לשליחים, פקחים, חקלאים, פועלים, צבעים וסיידים, או כל מי שעובד בתחום שמצריך עבודה פיזית בשמש? איך ייראה בילוי משפחתי בגינה שבה מתקני המשחקים מתלהטים, ואיך נרגיש עם כל תזוזה ממרחב ממוזג אחד לאחר, במדינות שגם ככה צפופות עד מחנק?

במסגרת פרויקט "היער העירוני" שעליו הכריזה פריז לפני שנתיים, יחליפו עצים משטחי אספלט מול אתרים מרכזיים בעיר. בעיר מדיין כבר יצרו עשרות מסדרונות ירוקים, שמאפשרים לתושבים לעבור מרחקים גדולים בצל תמידי ולהוריד את הטמפרטורה הכללית בעיר. עצים הם הדבר הכי חשוב עכשיו, והכלי הכי חשוב שיש לנו הוא טבע ומים.

האוטוסטרדה שהפכה לפארק בסיאול

ריקי שחם - ערים ירוקות

ראש העיר פירק כביש מהיר שחצה שכונות בעיר ושיקם את הנחל שבעבר זרם במקום. השטח הפך לפארק עירוני, שהטמפרטורה בסביבתו נמוכה ב–3.6 מעלות מאזורים אחרים בעיר.

יער מחליף את האספלט ברחבי פריז

ריקי שחם - ערים ירוקות

במסגרת פרויקט "היער האורבני", עצים מתוכננים להחליף את משטחי האספלט ומגרשי החניה שניצבים מול אתרים מרכזיים בעיר, בהם בית העירייה (בצילומים: המבנה כיום והדמיה עתידית).

המסדרונות הירוקים שמצננים את מדיין

ריקי שחם - ערים ירוקות

במדיין שבקולומביה יצרו עשרות נתיבי תנועה מרובי צמחייה, שמאפשרים להולכי רגל לחצות את העיר בצל תמידי. הפרויקט, שעלה מיליוני דולרים וזכה בפרסים, הצליח להוריד את הטמפרטורה הכללית בעיר ב–2 מעלות.

קיאקים במקום מכוניות באוטרכט

ריקי שחם - ערים ירוקות

העיר ההולנדית פירקה כביש מהיר שחצה את שכונותיה, כדי לשחזר תעלת מים היסטורית. הפרויקט נועד לשפר את רווחת התושבים, להפחית שימוש בכלי רכב ולהחזיר את הטבע לעיר.

גינות הגג הירוקות של אמסטרדם

ריקי שחם - ערים ירוקות

אמסטרדם הפכה 10,000 מ"ר של גגות במבנים ציבוריים לשטחים ירוקים. הגגות, שעמוסים בצמחייה ולעתים גם בפאנלים סולאריים, אוגרים מי גשם, מונעים הצפות ומצננים את הטמפרטורה ברחובות סביב.

שלכם, ריקי שחם.

האמנית לורן האסלי הציבה על גג המטרופוליטן יצירה המשלבת בין מצרים העתיקה למשפחתה השחורה

אל גג מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק הגיע פסל שלפני עשרות שנים איש לא היה חולם לראות במקום: ספינת אם ארכיטקטונית עמוסה ברעיונות ודימויים המקיפים עידנים של חיי אמריקאים שחורים.

ריקי שחם - תערוכה חדשה במטרופוליטן

את הפסל עיצבה האמנית הקליפורנית הצעירה לורן האסלי. היא התבססה בעבודה על פריטים קדומים הכלולים באוסף המצרי במטרופוליטן. היא העלתה באוב את דמותו של פרעה ואת המוזיקה של ג'ורג' קלינטון וסאן רה, והזרימה לתוכם — היישר מן הרחוב — את התרבות המקומית של השכונה בלוס אנג'לס שבה גדלה ובה היא עדיין מתגוררת.

ריקי שחם - תערוכה חדשה במטרופוליטן

מכל העושר הזה היא יצרה קובייה ארכיטקטונית שגובהה כמעט שבעה מטרים. זהו מעין מקדש או תחנת חלל, פתוח לשמים ולנופים המרהיבים של העיר וסנטרל פארק.

ריקי שחם - תערוכה חדשה במטרופוליטן

רוב התוכן ביצירה של האסלי עכשווי ואישי. הפנים של הספינקסים הם כולם דיוקנאות של בני משפחתה. העמודים מבוססים על דוגמה מהמאה הרביעית המוצגת במוזיאון, אבל את הדימויים של האלה המצרייה חתחור היא החליפה בפנים של חבריה.

ריקי שחם - תערוכה חדשה במטרופוליטן

האמנית, בת 35, מתארת את עצמה בראיונות כאקטיביסטית מלידה, המחויבת לאסוף ולשמר את התרבות השחורה הפופולרית מהעבר ומההווה.

ריקי שחם - תערוכה חדשה במטרופוליטן

שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - תערוכה חדשה במטרופוליטן

הטבע המתעורר באזור המפורז בין הקוריאות

האזור המפורז בין קוריאה הדרומית והצפונית משגשג עם שפע מיני חיים בסכנת הכחדה, צמחייה ייחודית ונופים בתוליים שרגל אדם לא דרכה בהם עשורים.

ריקי שחם - הטבע משגשג באזור המפורז בין שתי הקוריאות

סביב הרצועה בת 242 קילומטרים וברוחב ארבעה קילומטר פרושים עשרות שטחים ממוקשים, עמדות צלפים, בונקרים נטושים ומאוישים, גדרות תיל, מנהרות תת קרקעיות ועשרות אלפי חיילים אמריקאים ומשקיפי או"ם.

ריקי שחם - הטבע משגשג באזור המפורז בין שתי הקוריאות

אלא שבתוך האזור שבין הקוריאות יש גם לא מעט טבע פראי, בעלי חיים בסכנת הכחדה שמשגשגים ואפשרות להציץ לחבל ארץ שהאדם נטש אותו כמעט כליל, והוא הוחזר לבעליו החוקיים – הטבע.

ריקי שחם - הטבע משגשג באזור המפורז בין שתי הקוריאות

זהו אזור מרתק שננטש על ידי האדם והתמלא על ידי בעלי החיים. משגשגים בו 6,168 מינים שונים של בעלי חיים, חלקם נדירים ורבים מהם מצויים בסכנת הכחדה. למעשה, האזור הפך לאקו-סיסטם ייחודי ששואב אליו את החיות שנמצאות בסכנה בכל מקום אחר, ו-38% מבעלי החיים שנמצאים בסכנה בחצי האי, מצאו מקלט בשטח המפורז ורווי המוקשים.

ריקי שחם - הטבע משגשג באזור המפורז בין שתי הקוריאות

שם הם מצליחים לחיות ואף להתרבות, כפי שאינם מצליחים לעשות בשום מקום אחר בחצי האי ובאסיה כולה, בשל הפיתוח האנושי המואץ.

ריקי שחם - הטבע משגשג באזור המפורז בין שתי הקוריאות

הנה עוד מקום שנהנה מכוחו של הטבע "המתעורר" שיכול לפרוח ברגע שההתערבות האנושית מוסרת ממנו. שלכם, ריקי שחם.

ריקי שחם - הטבע משגשג באזור המפורז בין שתי הקוריאות